אוקיי, בואו נדבר תכל'ס. לחץ. מי לא מכיר אותו? אני, נעמה, למדתי להכיר אותו טוב מדי בתקופת התואר השני שלי. הייתי בטוחה שאני חייבת לתקתק הכל, להספיק הכל, להיות מושלמת בכל תחום. ניחשתם נכון - התרסקתי.
הייתי מגיעה למיטה בסוף היום, מרגישה כמו סמרטוט רצפה, אבל הראש שלי עדיין רץ מרתון. ואז הבנתי משהו: ניהול לחץ זה לא עוד משימה ברשימה האינסופית שלי. זו גישה. דרך חיים.
פעם חשבתי שצריך "לנצח" את הלחץ, להילחם בו. אבל אז קראתי מחקר מעניין (ואני מבטיחה לחפור בו אחר כך), שמראה שהתגובה שלנו ללחץ משפיעה יותר מהלחץ עצמו. כאילו דה!
אז מה עושים? איך מתמודדים עם הלחץ בלי להפוך את זה לעוד מטלה מעיקה?
קודם כל, תנשמי.
(כן, כן, אני יודעת ששמעת את זה מיליון פעם. אבל רגע לפני שאת מתגלגלת בעיניים, תחשבי על זה: מתי באמת עצרת לרגע אחד, ממש לרגע, ופשוט נשמת?)
אני מדברת על נשימה מודעת. לא סתם לקחת אוויר. ממש להרגיש את האוויר נכנס ויוצא. זה מדהים כמה זה יכול להרגיע.
עכשיו, בואי נדבר על פרפקציוניזם.
האויב מספר אחד של ניהול לחץ. אני יודעת, אני יודעת, זה מפתה לרצות שהכל יהיה מושלם. אבל האמת היא שמושלם זה משעמם. וגם, בלתי אפשרי.
זוכרת את העבודה ההיא בתואר שהשקעת בה שעות על גבי שעות, רק כדי לקבל ציון טוב אבל להרגיש ששום דבר לא נכנס לך לראש? זו דוגמה קלאסית.
הטריק הוא לשאוף למצוין, לא למושלם. לתת את המקסימום שלך, אבל גם לדעת מתי לשחרר. וזה בסדר גמור אם משהו לא יוצא בדיוק כמו שרצית.
הפסיכולוגית טל בן שחר, בספרה "אושר אפשרי", מדברת על החשיבות של לתת לעצמנו רשות להיות אנושיים. לא לפחד מכישלונות, לא לבקר את עצמנו כל הזמן, פשוט לקבל את עצמנו כמו שאנחנו. זה משחרר ברמות!
ואם כבר מדברים על שחרור, בואי נדבר על גבולות.
אני יודעת שזה נשמע כמו קלישאה, אבל זה סופר חשוב. תלמדי להגיד "לא". אני יודעת שזה קשה, במיוחד אם את כמוני ורוצה לרצות את כולם. אבל האמת היא שאת לא יכולה לעשות הכל. ואם תנסי, את פשוט תשחקי את עצמך.
תחשבי על זה ככה: כל פעם שאת אומרת "כן" למשהו שאת לא רוצה לעשות, את אומרת "לא" לעצמך.
הטיפ הכי טוב שלי בנושא הזה: תשאלי את עצמך, "האם זה משהו שאני באמת רוצה לעשות? או שאני עושה את זה רק כי אני מרגישה שאני חייבת?".
אבל הנה הטוויסט: למדתי את זה ממקור לא צפוי בכלל - מדריך מדיטציה בודהיסטי! הוא הסביר לי ש"לא" הוא לא בהכרח מילה שלילית. זה יכול להיות ביטוי של חמלה עצמית. וואו, נכון?
עכשיו, בואי נדבר על משהו שאף אחד לא מדבר עליו: שעמום.
כן, כן, שמעת נכון. שעמום. אני יודעת שזה נשמע מטורף, אבל שעמום יכול להיות מתנה.
בתרבות שלנו, אנחנו כל הזמן מפחדים משעמום. אנחנו מרגישים שאנחנו חייבים להיות עסוקים כל הזמן, אחרת אנחנו מרגישים שאנחנו מבזבזים את הזמן שלנו. אבל האמת היא ששעמום יכול להיות הזדמנות מצוינת ליצירתיות, למחשבה, פשוט להיות עם עצמנו.
מתי בפעם האחרונה פשוט ישבת בשקט בלי לעשות כלום? בלי טלפון, בלי טלוויזיה, בלי מוזיקה?
נסו את זה. תופתעו מה יקרה.
אני זוכרת שבתקופה הלחוצה ההיא, התחלתי ללכת לים סתם ככה. לשבת על החוף, להסתכל על הגלים, בלי לעשות כלום. בהתחלה זה היה לי קשה, הרגשתי שאני מבזבזת את הזמן שלי. אבל לאט לאט התחלתי להנות מזה. זה היה כמו איפוס למוח שלי.
ומה לגבי טכנולוגיה?
אוי, הטכנולוגיה. מצד אחד, היא יכולה להיות מדהימה. היא עוזרת לנו להישאר מחוברים, ללמוד דברים חדשים, לעבוד מהבית. אבל מצד שני, היא יכולה להיות גם מקור עצום ללחץ.
תחשבי על זה: כמה פעמים ביום את בודקת את הטלפון שלך? כמה התראות את מקבלת? כמה זמן את מבלה ברשתות החברתיות?
אני לא אומרת שצריך לוותר על הטכנולוגיה לגמרי. אבל חשוב להיות מודעים לאופן שבו היא משפיעה עלינו. להגביל את הזמן שאנחנו מבזבזים ברשתות החברתיות, לכבות התראות, לעשות הפסקות מהמסך.
אוקיי, נעמה, אבל כל זה נשמע נהדר בתיאוריה, אבל איך אני עושה את זה בפועל?
שאלה מצוינת.
הנה כמה טיפים פרקטיים:
- תתחילי בקטן. אל תנסי לשנות את הכל בבת אחת. תבחרי משהו אחד קטן שאת יכולה לשנות ותתחילי ממנו.
- תתייחסי לעצמך כמו לחברה הכי טובה שלך. תשאלי את עצמך מה היית אומרת לחברה הכי טובה שלך אם היא הייתה במצב שלך.
- תזכרי שזה תהליך. זה לא יקרה בן לילה. יהיו ימים טובים יותר ופחות, וזה בסדר.
ואחרי כל זה, מה אני עוד לומדת?
אני חושבת שהדבר הכי חשוב שלמדתי זה שניהול לחץ זה לא משהו שאנחנו עושים כדי "להצליח" יותר. זה משהו שאנחנו עושים כדי להיות מאושרים יותר. כדי לחיות חיים מלאים יותר.
זה לא אומר שלא יהיו לנו יותר רגעים לחוצים. אבל זה אומר שיהיו לנו יותר כלים להתמודד איתם. וזה אומר שנוכל להנות יותר מהמסע הזה שנקרא חיים.
אז מה דעתך? מוכנה לנסות? ספרי לי בתגובות מה הדבר הכי מלחיץ אותך ואיך את מתמודדת איתו! אולי נלמד אחת מהשנייה 😉.
