אוקיי, בואו נדבר רגע על משהו שאני ממש מבינה בו – להיות טיפוס שקט. לא סתם שקטה, אלא מהסוג שיושב בפגישה וחושב לעצמו "אני יודעת מה צריך להגיד, אבל איך מוציאים את זה החוצה בלי להרגיש כאילו אני מפריעה לשיחה?" מכירים את זה?
אני נעמה, ואני מודה – הייתי אלופת העולם בשקט. לא סתם שקטה, אלא כזאת שאנשים היו אומרים לה "נעמה, את צריכה לדבר יותר!" כאילו שזה כפתור שאפשר פשוט ללחוץ עליו. נו, באמת.
מה השתנה?
הרגע הזה שהבנתי ש"לדבר יותר" זה לא הפתרון. זה כמו להגיד למישהו שמפחד ממים "פשוט תיכנס למים!". זה לא עובד ככה. צריך משהו אחר, משהו עמוק יותר.
אז צללתי לעולם של תקשורת, פסיכולוגיה, ו...אפילו קצת פילוסופיה. כן, קראתי את כל הספרים של דייל קרנגי (Carnegie, D. (1936). How to win friends and influence people. Simon & Schuster.), אבל האמת? זה לא הספיק. הייתי צריכה למצוא את הדרך שלי.
ואז זה היכה בי.
תקשורת זה לא רק מה את אומרת, זה איך את גורמת לאנשים להקשיב.
עכשיו, לפני שאתם חושבים שאני הולכת לתת לכם עשר עצות זהב, אני אודה - אין דבר כזה. מה שעבד בשבילי, אולי לא יעבוד בשבילכם. אבל יש כמה דברים שאני יכולה לחלוק, דברים שלמדתי בדרך הקשה, ושאולי יתנו לכם כיוון.
הקשבה פעילה - המפתח הסודי (באמת!)
שמעתם על זה מיליון פעם, נכון? אבל רגע, עצרו. האם אתם באמת מקשיבים? לא כדי לחכות לתורכם לדבר, אלא כדי להבין מה הבן אדם השני אומר?
פעם הייתי עסוקה בלנסח את התגובה שלי בראש, בזמן שמישהו אחר דיבר. טעות! ברגע שהתחלתי להקשיב באמת, שמתי לב לדברים מדהימים: ניואנסים בשפת הגוף, טון הדיבור, מה לא נאמר.
וזה שינה הכל. כי כשאני מגיבה מתוך הבנה אמיתית, מה שאני אומרת הופך להיות הרבה יותר רלוונטי, משמעותי...ובעיקר, מקשיבים לי.
(למי שרוצה להעמיק, אני ממליצה לחפש על "הקשבה אמפתית" - זה עולם ומלואו).
הקסם של שאלות טובות
אוקיי, עכשיו החלק המפתיע. כשאת שקטה, אנשים מניחים שאין לך מה להגיד. אבל מה אם תשתמשי בשקט שלך ככוח?
איך? בעזרת שאלות.
לא סתם שאלות של "כן" או "לא", אלא שאלות שגורמות לאנשים לחשוב, להרחיב, לשתף. שאלות שמראות שאת מקשיבה, שאת מתעניינת, שאת מבינה.
לדוגמה, במקום להגיד "אני מסכימה", תוכלי לשאול: "איך הגישה הזאת משפיעה על צוותים אחרים בארגון?". שאלה כזאת לא רק מראה שאת מקשיבה, היא גם מעלה נקודה חשובה ומראה את החשיבה שלך.
(אני למדתי את הטריק הזה מראיון עם מנהלת בכירה בגוגל. מי הייתה מאמינה?).
הכוח של הפגיעות
זה אולי נשמע מוזר, אבל אחד הדברים שעזרו לי הכי הרבה היה להפסיק לנסות להיות מושלמת. כן, זה אומר להודות כשאת לא יודעת משהו, להגיד "אני לא בטוחה, אבל אני אבדוק את זה".
אנשים מעריכים כנות. כשאת מראה שאת אנושית, שיש לך ספקות, שיש לך מה ללמוד, אנשים מרגישים יותר בנוח איתך. הם מקשיבים לך יותר, כי הם יודעים שאת לא מנסה למכור להם משהו.
(מחקרים מראים שאנשים נוטים יותר לסמוך על אנשים שמודים בטעויות שלהם. פסיכולוגיה הפוכה, אבל עובד!).
מה עכשיו?
תראו, אני לא הולכת להגיד לכם שעכשיו אתם תהפכו להיות הנואמים הכי כריזמטיים בעולם. זה לא המטרה. המטרה היא למצוא את הקול שלכם, את הדרך שלכם לתקשר בצורה אותנטית, יעילה, ובעיקר - נוחה.
אז קחו נשימה עמוקה, תזכירו לעצמכם שאתם לא צריכים להיות מישהו אחר, ותתחילו להתאמן. תתחילו להקשיב באמת, לשאול שאלות טובות, ולהיות קצת יותר פגיעים.
אני יודעת שזה מפחיד, אבל זה שווה את זה. מבטיחה.
אבל רגע, לפני שאנחנו מסיימים – מה השיטה שלכם? מה עזר לכם להתגבר על השקט הפנימי? שתפו אותי, אני באמת רוצה לדעת!
