זוכרים את הפעם האחרונה שקמתם בבוקר אחרי לילה שלם של שינה טובה? לא? גם אני בקושי. שנים רדפתי אחרי השינה המושלמת – שמונה שעות, חדר חשוך לחלוטין, רעש לבן, טמפרטורה מדויקת. נשמע מוכר? אבל משהו לא הסתדר. במקום לנוח, רק הוספתי לחץ. אבסורד, נכון?
כאן אני רוצה להבטיח לכם משהו: המאמר הזה לא ייתן לכם רשימה של "עשרת הדברים שחייבים לעשות". אני רוצה לחלוק איתכם את המסע שלי – מסע של כישלונות, תובנות מפתיעות, ומעבר מחיפוש אחרי שינה "מושלמת" לחיפוש אחרי שינה אמיתית.
אז, איך עושים את זה?
מ"הפרעת שינה" ל"הפרעה בחיים": נקודת המבט ששינתה הכל
תקופה ארוכה הייתי בטוחה שהבעיה היא השינה שלי. אבל אז קראתי מחקר (שבטח אמצא לכם אותו שוב פעם, הוא ברח לי מהראש כרגע) שאמר משהו מצמרר: "הפרעות שינה הן לעיתים קרובות תסמין, לא מחלה." וואו. זה היה רגע של הארה. אם השינה שלי היא רק תסמין, אז מה בעצם הבעיה?
הבנתי שהסטרס בעבודה, הלחץ החברתי, המחשבות הטורדניות על העתיד – כל אלה מתנקזים למיטה שלי בלילה. והמיטה, המסכנה, צריכה להתמודד עם כל זה.
אז מה עושים? מתחילים לחפור בחיים. לא מפחיד כמו שזה נשמע, אני מבטיחה.
טיפ קטן (אבל משמעותי): יומן סטרס
במשך שבוע, כל ערב, רשמתי שלושה דברים שהלחיצו אותי באותו יום. לא משנה כמה קטנים או טיפשיים הם נראו. תתפלאו כמה דברים שמציקים לנו במהלך היום אפילו לא מגיעים לתודעה שלנו. רק משפיעים עלינו בלילה. וזה עשה פלאים. זה כמו לפרוק תיק כבד לפני שנכנסים הביתה.
הפתעה! לא כל מה ששמעתם על שינה הוא נכון
כולנו שמענו על "היגיינת שינה" – לוותר על קפה אחרי הצהריים, להוריד מסכים, לעשות מדיטציה. דברים חשובים, אין ספק. אבל מה אם אני אגיד לכם שלפעמים הם אפילו יכולים להזיק?
אני אסביר. קראתי פעם ראיון עם פסיכולוגית שמתמחה בחרדות שינה (ד"ר ג'ולי גריר, נדמה לי? חייבת לבדוק שוב), והיא טענה משהו שגרם לי לחשוב אחרת: כשאתם מתחילים להתמקד יותר מדי בשינה, אתם מגבירים את החרדה סביבה. זה כמו שאומרים למישהו לא לחשוב על פיל ורוד – הדבר הראשון שהוא יעשה יהיה לחשוב על פיל ורוד!
ואז חשבתי על זה. כמה פעמים קרה לי שהסתכלתי בשעון באמצע הלילה ומיד התחלתי לחשב כמה שעות שינה נשארו לי? וזה רק הלחיץ אותי יותר והרחיק את השינה עוד יותר. מעגל קסמים שלילי.
לפעמים, השחרור מכל הכללים הוא מה שמאפשר לנו לישון.
הניסוי האישי שלי: "לילות חופש"
החלטתי לנסות משהו קיצוני: פעם בשבוע, אני עושה בדיוק מה שאני רוצה לפני השינה. בלי חוקים. לפעמים זה אומר לראות סדרה עד מאוחר, לפעמים זה אומר לאכול שוקולד, לפעמים זה אומר סתם לשבת ולקרוא ספר מטופש. בלי רגשות אשם.
ומה גיליתי? שאחד הלילות האלה הוא לרוב הלילה שבו אני ישנה הכי טוב. אולי כי אני מרשה לעצמי להירגע באמת. אולי כי אני שוברת את המעגל של החרדה. לא יודעת. אבל זה עובד בשבילי.
הדבר שאף אחד לא מספר לכם על שינה: זה לא רק מה שקורה בלילה
השינה שלנו היא כמו עץ. השורשים שלה נמצאים בכל מה שאנחנו עושים במהלך היום. ופה נכנסים לתמונה דברים כמו תזונה, פעילות גופנית, וקשרים חברתיים.
אני יודעת, אתם כבר מכירים את זה. אבל האם באמת חשבתם על זה לעומק? האם באמת הקשבתם לגוף שלכם? לי לקח זמן.
הבנתי, למשל, שאני לא יכולה לשתות קפה אחרי הצהריים. לא בגלל שמישהו אמר לי, אלא בגלל שאני מרגישה את זה. הגוף שלי אומר לי את זה. ואם אני לא מקשיבה, הוא מעניש אותי בלילה.
או שלפעמים, כל מה שאני צריכה זה לצאת להליכה קצרה בערב. או לדבר עם חברה טובה. דברים קטנים שעושים הבדל עצום.
אז, מה הלאה? (ואיך כל זה קשור בכלל לאושר?)
אני עדיין לא ישנה "מושלם" כל לילה. אבל הפסקתי לרדוף אחרי זה. הבנתי שהשינה שלי היא חלק ממכלול גדול יותר – חלק מהבריאות הנפשית שלי, מהיחסים שלי, מהסיפוק שלי מהחיים.
אם אני מאושרת, אם אני רגועה, אם אני מרגישה שאני חיה חיים משמעותיים – השינה תגיע מעצמה. לא תמיד, אבל לרוב.
והכי חשוב, למדתי להיות סבלנית עם עצמי. להבין שיש לילות קשים. וזה בסדר. לא צריך להילחץ מזה. פשוט להרפות.
אני יודעת שזה אולי נשמע קצת רוחניקי. אבל תחשבו על זה: האם אתם באמת רוצים לרדוף אחרי שמונה שעות שינה מושלמות, או שאתם רוצים לחיות חיים מלאים, שמחים ומספקים? בשבילי, התשובה ברורה.
אבל רגע לפני שאני מסיימת, אני רוצה לשאול אתכם: מה הדבר האחד שאתם יכולים לעשות כבר היום כדי לשפר את השינה שלכם (או יותר נכון, את החיים שלכם)? שתפו אותי בתגובות! אני באמת רוצה לשמוע.
