היי, נעמה כאן. ובואו נדבר על משהו שכולנו מתמודדים איתו – להגיד "לא". אני יודעת, זה נשמע פשוט, אבל האמת? זה יכול להיות מלחמה פנימית רצינית. אני זוכרת תקופה שהייתי אומרת "כן" לכל דבר, רק כדי לרצות אחרים. הייתי מותשת, מתוסכלת, ומרגישה כאילו אני חיה חיים שלא שלי. ואז הבנתי משהו – "לא" הוא לא מילה גסה. הוא כלי. והוא יכול לשנות הכל.
אבל איך עושים את זה בלי להרגיש אשמים? בלי להרגיש כאילו אנחנו פוגעים במישהו? זה לא קל, אבל אפשרי. מבטיחה.
השורש של האשמה: למה כל כך קשה לנו להגיד "לא"?
תחשבו על זה רגע. למה אנחנו מרגישים את הדקירה הזו בבטן כשאנחנו חושבים להגיד "לא"? למה אנחנו מעדיפים לפעמים להסכים למשהו שאנחנו לא רוצים, רק כדי להימנע מאי נעימות? אני חושבת שזה קשור לכמה דברים:
- רצון לרצות: גדלנו בעולם שמעריך נחמדות ושיתוף פעולה. אנחנו רוצים שיאהבו אותנו, שיעריכו אותנו, וזה גורם לנו לפעמים לשכוח את הצרכים שלנו.
- פחד מדחייה: אנחנו מפחדים שאם נגיד "לא", אנשים יכעסו עלינו, יתרחקו מאיתנו, או יחשבו שאנחנו לא בסדר.
- תחושת חובה: לפעמים אנחנו מרגישים שאנחנו חייבים לעזור, במיוחד אם זה מישהו שאנחנו אוהבים או מעריכים.
אבל האמת היא, שלפעמים להגיד "כן" לאחרים זה להגיד "לא" לעצמנו. זה מחיר יקר מדי לשלם.
אז איך מתחילים לשנות את זה? הנה כמה דברים שעזרו לי (וגם קצת מחקר מגבה אותי):
- שינוי פרספקטיבה: "לא" הוא לא מילה גסה (באמת!)
תראו, אני יודעת שזה קלישאתי, אבל זה נכון. "לא" הוא גבול. הוא הצהרה על הצרכים שלכם, על הזמן שלכם, על האנרגיה שלכם. זה לא אומר שאתם אגואיסטים. זה אומר שאתם מכבדים את עצמכם.
אחת התובנות הכי משמעותיות שלי הגיעה דווקא ממקור לא צפוי – מחקר על ניהול זמן אפקטיבי (למשל, "Getting Things Done" של דייוויד אלן). זה נשמע רחוק מהרגשות שלנו, אבל בפועל, המחקר מראה שהיכולת לתעדף ולסרב לבקשות לא רלוונטיות היא קריטית להצלחה ולרווחה אישית.
אבל רגע, מה אם אני מרגישה שאני חייבת לעזור? זה מוביל אותי לנקודה הבאה.
- "לא" מתוך בחירה, לא מתוך פחד
זה קצת כמו לשחק עם ילד קטן. אם תגידי לו "אסור!", הוא ירצה את זה יותר. אבל אם תציעי לו אלטרנטיבה – "בוא נשחק בזה במקום" – הוא פתאום יהיה הרבה יותר פתוח.
אז במקום להגיד "לא" סתם כי אתם מפחדים או לא רוצים, נסו להבין מה עומד מאחורי הבקשה. אולי אתם יכולים להציע פתרון אחר? אולי אתם יכולים להפנות למישהו אחר שיכול לעזור? אולי אתם יכולים להסכים לעזור חלקית?
הנה דוגמה אישית: חברה ביקשה ממני לעצב לה אתר. הייתי עמוסה עד מעל הראש, אבל הרגשתי לא נעים לסרב. בסוף, אמרתי לה שאני לא יכולה לעשות את זה בעצמי, אבל אני יכולה לעזור לה למצוא מעצב גרפי טוב ולייעץ לה בתהליך. ככה, גם עזרתי לה, וגם שמרתי על השפיות שלי.
- "לא" מנומס זה עדיין "לא"
אחד הדברים שלמדתי בדרך הקשה הוא שלא צריך להסביר את עצמנו יותר מדי. לפעמים, "אני מצטערת, אני לא יכולה כרגע" זה מספיק. לא צריך להמציא תירוצים או להרגיש שאנחנו צריכים לנמק כל החלטה שלנו.
מסתבר שגם פה יש מחקר שתומך – מחקרים בפסיכולוגיה חברתית מראים שאנשים נוטים להעריך יותר כנות ישירה מאשר תירוצים מפותלים. אז תהיו כנים, אבל תהיו מנומסים.
- תרגול, תרגול, תרגול
כמו כל דבר בחיים, גם להגיד "לא" צריך לתרגל. התחילו בדברים קטנים, עם אנשים שאתם מרגישים איתם בנוח. תראו איך זה מרגיש, איך אנשים מגיבים. עם הזמן, זה יהפוך להיות יותר טבעי.
אני זוכרת שאחד הצעדים הראשונים שלי היה להפסיק לענות לטלפון מיד. הייתי נותנת לזה לצלצל, ואז מחליטה אם אני רוצה לענות או לא. זה נשמע קטן, אבל זה נתן לי תחושה של שליטה.
השורה התחתונה: "לא" הוא חלק מהטיפול העצמי שלנו.
להגיד "לא" זו לא מותרות, זו חובה. זה חלק מהטיפול העצמי שלנו, מהדאגה שלנו לבריאות הנפשית שלנו, מהיכולת שלנו לחיות חיים אותנטיים ומספקים. זה מאפשר לנו להשקיע את הזמן והאנרגיה שלנו בדברים שבאמת חשובים לנו.
אז בפעם הבאה שמישהו יבקש מכם משהו, תעצרו רגע, תנשמו עמוק, ותשאלו את עצמכם – מה אני רוצה? וזכרו, זה בסדר להגיד "לא". באמת.
אני יודעת שזה לא קל. אבל אני מאמינה בכם. אני יודעת שאתם יכולים לעשות את זה. ועכשיו, ספרו לי – מה הדבר הכי קשה שהייתם צריכים להגיד לו "לא" לאחרונה? איך עשיתם את זה? אני כאן כדי להקשיב.
