אז, בואו נדבר על זה רגע. באמת נדבר. כי להגיד "לא" זה לא רק טכניקה, זה שינוי תודעתי. אני זוכרת תקופה שהייתי אומרת "כן" לכל דבר, מתוך פחד לפספס, מתוך רצון לרצות. נשמע מוכר? ואז, הבנתי משהו: כל "כן" למישהו אחר, הוא "לא" לעצמי.
האמת? זה התחיל ממש רע. ניסיתי "להיות אסרטיבית", אבל זה יצא תוקפני, לא נעים. אנשים נפגעו. אני נפגעתי. הרגשתי שאני פשוט לא טובה בזה. רגע, אולי אסרטיביות זה לא בשבילי? אולי אני פשוט צריכה להמשיך לרצות?
אבל אז קראתי את "המתנה של חוסר השלמות" של ברנה בראון. והיא דיברה על חמלה עצמית. ופתאום הבנתי: זה לא משנה כמה אני "מושלמת" בהגיד "לא", מה שחשוב זה היחס שלי לעצמי כשאני עושה טעויות.
חמלה עצמית זה לא תירוץ. זה מצפן.
אז, איך עושים את זה? איך אומרים "לא" בלי להרגיש כאילו דרסנו חתול?
- לזהות את הגנבים: הדבר הראשון הוא להבין מי או מה גונב לך את הזמן והאנרגיה. זה יכול להיות בוס שמבקש משימות ברגע האחרון, חברה שמתקשרת רק כשהיא צריכה משהו, או אפילו התמכרות לרשתות חברתיות (בלי שיפוטיות, כולנו שם!). שימו לב, כאן אנחנו מדברים על פעולות שמרוקנות אותנו ולא על דברים שנותנים לנו אנרגיה.
* טיפ מפתיע: תנסו לנהל יומן אנרגיה. במשך שבוע, רשמו כל פעולה שעשיתם ואיך הרגשתם אחריה (עייפים, אנרגטיים, מרוקנים, מלאים). זה יכול לפתוח לכם את העיניים.
- ה"לא" מגיע ממקום של כן: זה אולי נשמע קצת פילוסופי, אבל תחשבו על זה: כשאתם אומרים "לא" למשהו, אתם בעצם אומרים "כן" למשהו אחר. זה יכול להיות "כן" לזמן איכות עם המשפחה, "כן" לפרויקט שאתם באמת רוצים לעשות, או פשוט "כן" לשעה של שקט לעצמכם.
* הניואנס הקטן שמשנה הכל: לפני שאתם עונים, שאלו את עצמכם: "האם ההצעה הזו תורמת ליצירת חיים משמעותיים עבורי?"
- האמנות של ה"לא" המנומס: לא צריך להיות גסים או מתנצלים. אפשר להיות ישירים, אבל גם אמפתיים. למשל, במקום להגיד "אין לי זמן", אפשר להגיד "אני שמחה שפנית אליי, אבל אני עסוקה בפרויקט אחר כרגע. אולי אוכל לעזור לך בעוד שבועיים?". או, יותר טוב, "אני לא האדם המתאים למשימה הזאת, אבל אני מכירה מישהו שיכול לעזור לך."
- ה"לא" הוא לא תמיד סופי: הרבה פעמים, אנשים חוששים להגיד "לא" כי הם מפחדים לאבד קשר או הזדמנות. אבל אפשר להציע פתרון חלופי, לדחות את הבקשה למועד אחר, או פשוט להודות שאתם לא יכולים לעזור כרגע, אבל תשמחו לעזור בעתיד.
* תובנה קטנה אבל חשובה: אל תפחדו לנהל משא ומתן. אולי תוכלו לעזור חלקית, או בתנאים אחרים.
- התמודדות עם רגשות אשם: זה כנראה החלק הכי קשה. להגיד "לא" זה לפעמים מרגיש כמו להיות אגואיסטים. אבל תזכרו: אתם לא חייבים לאף אחד שום דבר. אתם אחראים רק לעצמכם ולרווחה שלכם. תנסו להתמקד בתועלת של ה"לא" שלכם, לא רק בעלות.
* מקור לא שגרתי: פסיכולוגית בשם ג'ודית אורלוף כתבה ספר בשם "חופש מפחד", ומסבירה איך להציב גבולות אנרגטיים. שווה לבדוק.
אני מודה, גם אני עדיין לומדת. עדיין קשה לי להגיד "לא" לאנשים שאני אוהבת. עדיין קשה לי לא לפחד ממה שאנשים יחשבו. אבל אני מזכירה לעצמי כל יום: החיים שלי הם שלי. והזמן שלי הוא משאב יקר מפז.
אז, שאלה לי אליכן: מה הדבר הבא שאתן הולכות להגיד לו "לא"? ומה ה"כן" שמחכה לכן בצד השני? אשמח לשמוע בתגובות.
