פעם חשבתי שפרודוקטיביות היא מרוץ אינסופי אחרי עוד ועוד משימות. רשימות TO DO בלתי נגמרות, ניהול זמן אכזרי, ותחושה תמידית שאני מפגרת אחרי כולם. אבל אז הבנתי משהו: זו לא פרודוקטיביות, זה סוג של התעללות עצמית.
בואו נדבר רגע על האמת. כמה פעמים מצאתן את עצמכן עובדות עד השעות הקטנות של הלילה, דוחות מעצמכן שינה, אוכל, ובעיקר - רגעים של שמחה וחיבור לעצמכן? הגיע הזמן לעצור ולשאול: האם הדרך הזו באמת מקדמת אותנו?
ההבטחה שלי אליכן: בסוף הקריאה הזו, לא רק שתלמדו כלים פרקטיים להספיק יותר, אלא בעיקר - תרגישו הקלה. תבינו שאפשר אחרת. שאפשר להיות פרודוקטיביות בלי לוותר על השפיות, על הבריאות הנפשית, ועל כל מה שעושה את החיים שווים לחיות.
מקורות השראה מפתיעים: לא רק טים פריס
כשאנחנו חושבות על פרודוקטיביות, מיד קופצים שמות כמו טים פריס או דייוויד אלן. אנשים מדהימים, אין ספק, אבל לפעמים מרגיש שהם מדברים בשפה אחרת. ניסיתי את ה-4 Hour Workweek, ובסוף מצאתי את עצמי עובדת 16 שעות ביממה. מה השתבש?
התשובה, לפחות עבורי, הגיעה ממקור לא צפוי: הפילוסופיה הסטואית. דווקא הפילוסופים העתיקים האלה, שלימדו על שליטה עצמית ומיקוד במה שחשוב באמת, עזרו לי להבין שפרודוקטיביות אמיתית לא נמדדת בכמות המשימות שאנחנו מסיימות, אלא באיכות החיים שאנחנו יוצרות. סנקה כתב פעם: "זה לא שיש לנו מעט זמן, אלא שאנחנו מבזבזים הרבה ממנו."
פרודוקטיביות אמיתית היא לא רק לעשות יותר, היא לעשות את הדברים הנכונים.
פרדוקס הפרודוקטיביות: למה יותר שעות לא תמיד שוות יותר תוצאות
מחקרים מראים שמעבר ל-40 שעות עבודה בשבוע, התפוקה שלנו מתחילה לרדת. נכון, יש תקופות לחוצות שדורשות מאמץ מיוחד, אבל אם אנחנו כל הזמן במרתון הזה, אנחנו פשוט שוחקות את עצמנו. (לדוגמה: מחקר שפורסם ב-Harvard Business Review מצביע על ירידה משמעותית בתפוקה לאחר 55 שעות עבודה בשבוע).
אני זוכרת תקופה שעבדתי כפרילנסרית. הייתי יושבת מול המחשב מהבוקר עד הלילה, מרגישה שאני חייבת לנצל כל רגע. אבל בסוף היום, הייתי מותשת, מתוסכלת, והעבודה שלי הייתה פחות טובה. הבנתי שאני צריכה לעשות שינוי.
השינוי התחיל בהבנה פשוטה: הגוף והנפש שלנו צריכים מנוחה. הם צריכים הפסקות, הם צריכים תזונה טובה, הם צריכים פעילות גופנית, הם צריכים שינה. בלי הדברים האלה, אנחנו פשוט לא יכולות לתפקד במיטבנו.
"אבל אין לי זמן!" – כשתירוצים הופכים למחסומים
אני יודעת מה אתן חושבות: "קל להגיד, אבל אין לי זמן לכל זה!". אני שומעת את זה כל הזמן, ואני מבינה את זה. החיים שלנו עמוסים, יש לנו עבודה, משפחה, חברים, מחויבויות שונות. אבל האמת היא, שאנחנו תמיד מוצאות זמן לדברים שחשובים לנו באמת.
אז בואו נשאל את עצמנו: מה באמת חשוב לנו? האם חשוב לנו להיות פרודוקטיביות? כן. אבל האם חשוב לנו להיות בריאות, שמחות, מסופקות? אני מקווה שכן. ואם זה חשוב לנו, אנחנו צריכות להקדיש לזה זמן.
אחת הטכניקות שעזרו לי מאוד היא טכניקת פומודורו – עבודה ממוקדת למשך 25 דקות ואז הפסקה קצרה. זה נשמע פשוט, אבל זה עושה פלאים. זה עוזר לי לשמור על ריכוז, למנוע שחיקה, ולהרגיש שאני בשליטה על הזמן שלי.
אבל האמת היא, שאפילו טכניקות כמו פומודורו יכולות להפוך למעיקות. הן צריכות להיות כלי, לא כלא.
פרודוקטיביות אינטואיטיבית: הקשיבי לקצב שלך
גיליתי שיש ימים שאני בשיא היצירתיות בבוקר, ויש ימים שאני יותר אפקטיבית דווקא אחר הצהריים. למדתי להקשיב לגוף שלי, למצב הרוח שלי, ולתכנן את היום בהתאם. זה נקרא פרודוקטיביות אינטואיטיבית - להרגיש את הקצב הפנימי שלך ולעבוד איתו, לא נגדו.
ניסיתי לתכנן את כל השבוע מראש, עם שעות קבועות לכל משימה. זה הרגיש כמו כפייה. במקום זה, אני מתחילה כל יום עם רשימה של 3-5 משימות חשובות שאני רוצה להספיק. לא רשימה אינסופית, רק כמה דברים שיקדמו אותי באמת.
ואם אני לא מספיקה הכל? לא נורא. החיים ממשיכים. העיקר שאני עושה את מה שחשוב באמת, ושומרת על עצמי בדרך.
פרודוקטיביות היא מסע, לא יעד.
הסוד הקטן: רחמים עצמיים זה לא פינוק, זה כוח
אחד הדברים הכי חשובים שלמדתי הוא להיות רחומה כלפי עצמי. כולנו עושות טעויות, כולנו נכשלות לפעמים, כולנו מרגישות לפעמים שאנחנו לא מספיקות. זה חלק מהחיים. במקום להלקות את עצמנו על זה, אנחנו צריכות להיות שם בשביל עצמנו. לתת לעצמנו חיבוק וירטואלי, להגיד לעצמנו: "זה בסדר, תקומי ותמשיכי הלאה."
אני יודעת שזה נשמע קלישאתי, אבל זה נכון. רחמים עצמיים הם לא פינוק, הם כוח. הם מאפשרים לנו להתמודד עם קשיים, להתאושש מכישלונות, ולהמשיך להתקדם.
אז בפעם הבאה שאת מרגישה שאת לא מספיקה, או שאת לא עומדת בציפיות של עצמך, תזכרי: את בסדר. את עושה את הכי טוב שאת יכולה. ותני לעצמך רגע לנשום.
לסיכום? אין סיכום. יש רק התחלה
אני לא יכולה להבטיח לך שתמצאי את הנוסחה המושלמת לפרודוקטיביות. אני לא חושבת שיש דבר כזה. אבל אני כן יכולה להבטיח לך שאם תקשיבי לעצמך, תהיי רחומה כלפי עצמך, ותתמקדי במה שחשוב באמת, תוכלי ליצור חיים פרודוקטיביים ומספקים, בלי לשחוק את הנשמה שלך בדרך.
אז מה הצעד הראשון שלך מחר בבוקר? איזה שינוי קטן את יכולה לעשות כדי להפוך את היום שלך לפרודוקטיבי יותר, ובעיקר – לנעים יותר?
