אוקיי, בואו נדבר על זה רגע. מולטי-טאסקינג. מי לא ניסה את זה? אני זוכרת את עצמי, סטודנטית מותשת שמנסה לכתוב עבודה, לענות למיילים, ולתכנן ארוחת ערב – הכל בו זמנית. הרגשתי סופר-וומן! עד ש… קרסתי.
זה לא היה רק עניין של עייפות. זה היה תסכול עמוק. הרגשתי שאני עושה הכל חצי-חצי, שהמוח שלי מפוזר כמו קונפטי אחרי מסיבה, ושבסוף היום אני לא באמת גאה בשום דבר שעשיתי. מכירות את ההרגשה הזו?
תראו, גדלנו בעולם שמעודד ריבוי משימות. הבוס רוצה שתענו למיילים תוך כדי פגישה, הפרסומות מבטיחות שהטלפון החכם שלנו יכול לעשות מיליון דברים בבת אחת. אבל האמת היא שמולטי-טאסקינג הוא שקר. שקר גדול.
המחקרים מראים את זה שוב ושוב. אחד המחקרים המפורסמים ביותר, מאוניברסיטת סטנפורד (Rosen, C. D., Carrier, L. M., & Cheever, N. A. (2013). Facebook and texting made me do it: Media multitasking predicts academic performance and well-being in university students. Computers in Human Behavior, 29(3), 948-958.) הראה שמולטי-טאסקרים כרוניים דווקא פחות טובים במשימות קוגניטיביות, ומתקשים יותר להתמקד. כן, קראתם נכון. מי שמנסה לעשות הכל, בסוף עושה הכל פחות טוב.
אבל למה? מה קורה שם במוח שלנו? תחשבו על זה ככה: כל פעם שאנחנו קופצים בין משימות, המוח שלנו צריך לעשות "החלפה". זה כמו לשנות תחנה ברדיו כל שנייה. זה לוקח זמן, זה דורש אנרגיה, ובסוף – אנחנו מפסידים מידע חשוב.
עוד משהו שאולי לא חשבתן עליו: מולטי-טאסקינג גורם לנו להיות יותר לחוצות. זה כמו להחזיק עשר צלחות באוויר – את כל הזמן מפחדת שאחת מהן תיפול. וזה לא סתם לחץ קטן. לחץ כרוני פוגע בבריאות שלנו, ביכולת הריכוז שלנו, ואפילו במערכת החיסונית.
אז מה עושים? איך יוצאים מהלופ הזה? הנה כמה דברים שאני למדתי בדרך הקשה:
- תתחילו בקטן. תבחרו משימה אחת שאתן רוצות לעשות טוב יותר. תתמקדו בה לחלוטין, בלי הסחות דעת. תכבו את הטלפון, תסגרו את המיילים, תשימו מוזיקה מרגיעה. תנו לעצמכן את המתנה של ריכוז אמיתי.
- תעשו תוכנית. תתכננו את היום שלכן מראש, ותחלקו אותו לחלקים קטנים יותר. תבחרו משימה אחת לכל חלק, ותתמקדו בה. זה עוזר מאוד למנוע את הדחף לקפוץ בין משימות.
- תלמדו להגיד "לא". זה אולי הדבר הכי קשה, אבל זה הכרחי. תזכרו שהזמן והאנרגיה שלכן מוגבלים. כל פעם שאתן אומרות "כן" למשהו אחד, אתן אומרות "לא" למשהו אחר. תבחרו בתבונה.
- תתייחסו לעצמכן ברוך. אל תצפו מעצמכן להיות מושלמות. מולטי-טאסקינג הוא הרגל שקשה לשבור. יהיו ימים שבהם תיפלו חזרה לדפוסים הישנים. זה בסדר. פשוט תקומו ותמשיכו הלאה.
אני יודעת, זה לא קל. זה דורש שינוי אמיתי בהרגלים שלנו. אבל אני מבטיחה לכן – זה שווה את זה. כשאתן מתחילות להתמקד במשימה אחת בכל פעם, אתן לא רק עושות אותה טוב יותר. אתן גם מרגישות יותר רגועות, יותר מחוברות לעצמכן, ויותר מסופקות.
אני זוכרת את הפעם הראשונה שהצלחתי לכתוב מאמר שלם בלי לבדוק את הטלפון אפילו פעם אחת. הרגשתי גאווה עצומה! זה היה כמו לטפס על הר גבוה.
אז למה אני מספרת לכן את כל זה? כי אני מאמינה שלכולנו מגיע לחיות חיים יותר ממוקדים, יותר רגועים, ויותר מספקים. ואני יודעת שאנחנו יכולות לעשות את זה ביחד.
לסיום, תחשבו על זה רגע: מה הדבר האחד שאתן יכולות לעשות היום כדי להפסיק להיות מולטי-טאסקרות? איזה צעד קטן אתן יכולות לנקוט כדי להיות יותר נוכחות ברגע הזה? אני ממש אשמח לשמוע בתגובות!
