אוקיי, בואו נדבר על זה רגע. על אנשים מעצבנים. כולנו מכירים אותם, נכון? ההוא מהמשרד שחייב להעיר על כל דבר, הדודה ששואלת מתי כבר תתחתני, הילד הקטן במסעדה שבועט לך בכיסא. אוף. רק מלכתוב את זה אני קצת מתעצבנת.
אבל רגע, עצירה. כי האמת היא שגם אני הייתי שם. הייתי מעצבנת. כן, כן, נעמה החמודה והמבינה הזאת. פעם הייתי אלופה בלמצוא את הטעויות של כולם, לתקן כל דבר קטן, ולהגיד "אמרתי לך" בטון הכי מתנשא שיש. הו, הבושה.
מה השתנה? האמת? קצת כאפה מצלצלת מהחיים. הבנתי שהדרך שלי רק מרחיקה אנשים, יוצרת מתח, ובסופו של דבר – משאירה אותי לבד עם כל ה"צדק" שלי.
אז איך מתמודדים עם אנשים מעצבנים? הנה כמה תובנות, חלקן למדתי על בשרי (וגם קצת קראתי בספרים, כן? הנה אחד שממש עזר לי: "Nonviolent Communication" של מרשל רוזנברג). אני לא מבטיחה פתרונות קסם, אבל אני כן מבטיחה שינוי בגישה שיכול להקל על החיים.
1. עצירה נשימה:
אוקיי, הוא אמר משהו שגרם לך לרתוח. מה עושים? לא מגיבים מיד. ממש לא. עצרי. נשמי עמוק. דמייני שאת נושפת את הכעס החוצה.
זה נשמע קלישאתי, נכון? אבל זה עובד. למה? כי תגובה אימפולסיבית תמיד תהיה מוגזמת ולא מועילה.
רגעי תובנה: לפעמים, השקט שלך הוא הנשק הכי חזק שלך.
2. מה הסיפור שלו? אמפתיה ככלי נשק סודי:
לפני שאתן מתחילות לקלל אותו בלב (או בקול רם, אנחנו לא שופטות), תנסו רגע לחשוב – מה עובר עליו?
אולי הוא עבר יום קשה? אולי הוא מרגיש חסר ביטחון ומנסה להראות חכם? אולי הוא פשוט לא יודע איך להתנהג אחרת?
אני יודעת, זה קשה. במיוחד כשאת עצבנית. אבל ברגע שאת מנסה לראות את העולם מנקודת המבט שלו, משהו משתנה. את פתאום מצליחה להפריד בין הבן אדם להתנהגות שלו.
שאלה מהותית: האם הוא באמת מנסה להרגיז אותך, או שהוא פשוט לא מודע להשפעה שלו?
3. הפרדת רגשות:
אחד הדברים הכי משמעותיים שלמדתי זה להפריד בין הרגש שלי לבין הפעולה. לדוגמה: "אני מרגישה כעס כשאתה מעיר לי על העבודה שלי, אבל אני יודעת שאתה מנסה לעזור."
זה מאפשר לך להביע את הרגשות שלך בלי לתקוף אותו. זה גם מראה לו שאת מבינה את הכוונות שלו, גם אם הן לא מתורגמות להתנהגות נעימה.
4. גבולות, גבולות, גבולות:
איפה עובר הגבול שלך? מה את מוכנה לסבול ומה לא?
חשוב להגדיר את הגבולות האלה בבירור, ולהעביר אותם הלאה. בצורה אסרטיבית, אבל לא תוקפנית. לדוגמה: "אני מעריכה את הדאגה שלך, אבל אני לא צריכה עצות לגבי איך לגדל את הילדים שלי."
נקודת מפנה: הגבולות שלך הם המתנה הכי גדולה שאת יכולה לתת לעצמך.
5. בחרי את הקרבות שלך (או – לא כל דבר שווה תגובה):
תכלס? לא כל דבר שווה את האנרגיה שלך. לפעמים, הדבר הכי חכם לעשות זה פשוט להתעלם. לתת לזה לחלוף.
כי האמת היא, שהרבה פעמים האנשים האלה פשוט מחפשים תגובה. הם רוצים לראות אותך מתעצבנת. אל תתני להם את זה.
6. הומור – חבר ותיק:
אוקיי, זהירות, כי הומור יכול להיות חרב פיפיות. אבל לפעמים, קצת הומור יכול לשבור את הקרח ולנטרל את המתח.
לדוגמה, אם מישהו מעיר לך שוב על המשקל שלך, את יכולה להגיד בחיוך: "אני עובדת על זה, אבל בינתיים אני נהנית מהדרך!"
7. עזרה מקצועית – מותר ואפילו מומלץ:
לפעמים, אנחנו פשוט צריכים עזרה מבחוץ. אם את מתקשה להתמודד עם אדם מסוים, או אם ההתנהגות שלו משפיעה עלייך בצורה משמעותית, אל תהססי לפנות לפסיכולוג או יועץ.
זה לא בושה. זה אומר שאת לוקחת אחריות על הבריאות הנפשית שלך.
התנסות אישית: אני זוכרת שפעם הייתי ממש מתביישת ללכת לטיפול. היום אני מבינה שזה אחד הדברים הכי טובים שעשיתי בשביל עצמי.
אז מה הלאה?
אני לא יודעת. אני לא יכולה להבטיח לך שהחיים שלך יהפכו לגן עדן ברגע שתיישמי את הטיפים האלה. אבל אני כן מאמינה שאת יכולה לשנות את הגישה שלך, וללמוד להתמודד עם אנשים מעצבנים בצורה יותר יעילה ופחות שוחקת.
ואולי, רק אולי, גם להשפיע עליהם לטובה. כי בסופו של דבר, כולנו רק בני אדם. כולנו מנסים לעשות את הכי טוב שאנחנו יכולים.
מה את חושבת? איך את מתמודדת עם אנשים מעצבנים? אשמח לשמוע את התובנות שלך!
