האמת? פעם הייתי אלופה בלתקתק. רשימות "טו-דו" בלתי אפשריות, לו"ז דחוס יותר מיום כיפור, והרגשה מתמדת שאני מפגרת אחרי... משהו. חשבתי שאם רק אספיק יותר, אהיה יותר. טעות. איזה באסה לגלות את זה רק אחרי התמוטטות עצבים קטנה, אבל היי, לפחות יש לי סיפור טוב לספר. 😉
מה אם הייתי אומרת לך שהבעיה היא לא במה שאת עושה, אלא באיך שאת מתייחסת למה שאת עושה? היית מאמינה לי? אני לא בטוחה שהייתי מאמינה לעצמי לפני כמה שנים.
הספאם של החיים: יותר זה לא בהכרח טוב יותר
תחשבי על תיבת המייל שלך. מלאה בהודעות שלא ביקשת, הצעות שאת לא צריכה, ועדכונים שאת פשוט מדלגת עליהם. זה הספאם. ומה קורה כשהחיים שלך מתמלאים בספאם כזה? את מתחילה להתעלם ממה שבאמת חשוב.
אבל רגע, מאיפה בכלל מתחילים לסנן את כל הרעש הזה? שאלה מצוינת! זה לא רק עניין של ניהול זמן, אלא של ניהול תשומת לב. והאמת היא, שלי היה אפס ניסיון בזה. נסמכתי על טכניקות כמו טבלאות פריוריטי ודחיפה כפייתית, אבל אז הבנתי משהו שהפך לי את הבטן: אולי אני עסוקה כדי להימנע מלהתמודד עם השאלות האמיתיות? (מקור: מחקרים בפסיכולוגיה חיובית על משמעות ועומס יתר).
התפכחות: כשה"צריך" משתלט על ה"רוצה"
זוכרת את תקופת הקורונה? כולם פתאום אפו חלות ולמדו סריגה. אני? המשכתי לתקתק כאילו אין מחר. מפגשי זום, קורסים דיגיטליים, ועוד פרויקט צדדי שאמור היה "להגדיל את הערך שלי". אבל איפה הייתי אני בכל הסיפור הזה?
ואז, באמצע עוד שיחת זום מייגעת, קרתה לי התגלות. הבנתי שאני לא באמת עושה את כל הדברים האלה כי אני רוצה. אני עושה אותם כי אני צריכה. צריכה להוכיח, צריכה להספיק, צריכה להיות שווה. ושם, ברגע הזה, התחלתי לתהות אם אני בכלל יודעת מה אני רוצה.
המסע חזרה לעצמי: סינון הספאם הפנימי
אז איך עושים את זה? איך מתחילים לסנן את הספאם של החיים ולמצוא את מה שבאמת חשוב? הנה כמה דברים שלמדתי בדרך הקשה:
- תשאלי את עצמך "למה": לפני שאת מסכימה לכל דבר, תעצרי רגע ותשאלי את עצמך "למה אני עושה את זה?". האם זה באמת חשוב לך? האם זה מקדם אותך למטרה שאת באמת רוצה להשיג? אם התשובה היא לא, פשוט תגידי "לא". (טיפ שלקוח מ"האמנות של ה-לא" מאת ג'יימס אלטוצ'ר, ממליצה!)
- תעשי דברים שגורמים לך לשכוח מהזמן: תמצאי פעילויות שגורמות לך להיכנס למצב של "זרימה". זה יכול להיות כל דבר, מציור ועד ריצה. העיקר שתעשי משהו שאת נהנית ממנו בלי לחשוב על התוצאות. לי זה קרה דווקא בשיעור קרמיקה אליו נגררתי בעל כורחי.
- תעשי סדר עדיפויות: זה נשמע בנאלי, אבל זה עובד. תרשמי את כל הדברים שאת צריכה לעשות, ותסדרי אותם לפי סדר חשיבות. תתחילי עם הדברים הכי חשובים, ואל תרגישי רע אם את לא מספיקה לעשות הכל.
- תני לעצמך רגעים של שקט: תמצאי זמן לעצמך, בלי טלפון, בלי טלוויזיה, בלי כלום. פשוט תשבי בשקט ותקשיבי לעצמך. זה יכול להיות קשה בהתחלה, אבל זה שווה את זה. הבודהיסטים קוראים לזה מיינדפולנס, אני קוראת לזה "פסק זמן מהטירוף".
לא הכל מושלם, וזה בסדר
אני לא אגיד לך שפתרתי את כל הבעיות שלי. אני עדיין נאבקת עם הספאם של החיים, אבל לפחות עכשיו אני יודעת איך לסנן אותו קצת יותר טוב. ולפעמים, זה כל מה שצריך.
אז מה השורה התחתונה? הספאם של החיים לא ייעלם מעצמו. את צריכה לקחת שליטה ולסנן אותו בעצמך. וזה אומר להגיד "לא" לדברים שלא חשובים לך, ולעשות יותר דברים שגורמים לך אושר.
ומה איתך? מה הספאם שמשתלט לך על החיים? ואילו צעדים את לוקחת כדי להשתלט עליו בחזרה? שתפי אותי בתגובות! אולי נלמד משהו אחת מהשנייה. 😉
