אז תגידי לי, קרה לך פעם שהסכמת למשהו, רק כדי למצוא את עצמך אחר כך בתוך סערה של רגשות אשם וחרטה? לי קרה יותר מדי פעמים. אני, נעמה, תמיד הייתי "הבנאדם שאי אפשר לסרב לו". אבל האמת? זה שחק אותי.
פעם, הבטחתי לעזור לחברה טובה עם פרויקט עבודה ענק, כשבפנים ידעתי שאין לי זמן לנשום. סיימתי את זה, כן, אבל המחיר היה לילות בלי שינה, עצבים מרוטים וכעס עצמי עצום. אז הבנתי - משהו חייב להשתנות.
אז איך עושים את זה? איך אומרים "לא" בלי שהבטן תתהפך והמצפון ינקר? זאת לא הרצאה, זאת שיחה. בואי נצלול פנימה.
קודם כל, רגע של אמת: למה בכלל קשה לנו להגיד "לא"?
לרוב, זה לא קשור לבקשה עצמה, אלא לסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו בראש. אנחנו מפחדים לאכזב, להיראות אגואיסטים, או לפגוע במישהו. אנחנו רוצות להיות "בסדר", להיות נאהבות. אבל הנה טוויסט: היכולת להגיד "לא" היא לא אגואיזם, היא שמירה עצמית. (Brown, B. (2010). The gifts of imperfection: Let go of who you think you're supposed to be and embrace who you are. Hazelden.)
חשבת על זה ככה פעם?
זה לא אומר שצריך להתחיל לסרב לכל דבר, אבל זה כן אומר שצריך להתחיל להקשיב לקול הפנימי שלך. זה הקול שאומר לך "נעמה, את באמת יכולה לתת מעצמך עכשיו?" או "נעמה, הגעת לקצה, תעצרי".
אז איך עושים את זה בפועל?
- "לא" גנרי זה לא מספיק. תני קונטקסט. במקום "לא, אני לא יכולה", נסי "אני ממש מצטערת, אני עמוסה בפרויקטים כרגע, אבל אני אשמח לעזור לך עוד שבועיים". זה לא רק יותר מנומס, זה גם מראה שאכפת לך.
- הציעי פתרון חלופי. "אני לא יכולה לעזור לך עם הפרויקט, אבל אני מכירה מישהו שיכול." זו דרך מצוינת להראות שאכפת לך, בלי להתחייב למשהו שאת לא יכולה לעמוד בו.
- תרגלי. כן, שמעת נכון. תתאמני על להגיד "לא" מול המראה. זה נשמע קצת טיפשי, אבל זה עוזר להפחית את החרדה לקראת הפעם הראשונה שתצטרכי לעשות את זה במציאות.
- תזכירי לעצמך את הערך שלך. להגיד "לא" לא אומר שאת פחות טובה, פחות נדיבה, או פחות חשובה. זה אומר שאת יודעת להעריך את הזמן והאנרגיה שלך. וזה חשוב לא פחות מלעזור לאחרים. מחקרים מראים שאנשים שמציבים גבולות בריאים הם מאושרים יותר ובעלי מערכות יחסים טובות יותר. (Newport, C. (2016). Deep work: Rules for focused success in a distracted world. Grand Central Publishing.)
אבל מה אם בכל זאת מרגישים אשמה?
זה בסדר. זה אנושי. רגשות אשם הם חלק מהחיים. השאלה היא מה אנחנו עושים איתם. במקום לנסות לדחוק אותם, נסי להבין מאיפה הם באים. האם הם נובעים מפחד לאכזב? מחוסר ביטחון עצמי?
ואז, תזכירי לעצמך:
- את לא יכולה לרצות את כולם. (וזה בסדר!)
- הצרכים שלך חשובים לא פחות מהצרכים של אחרים.
- להגיד "לא" זה לא סוף העולם.
זוכרת שאמרתי שטעיתי בעבר? אז הנה עוד אחת: פעם חשבתי שאני חייבת להסביר את עצמי לכולם, לתת הסבר מפורט למה אני לא יכולה. טעות! את לא חייבת הסברים לאף אחד. "לא" זה משפט שלם.
ועוד משהו: אל תתנצלי יותר מדי. התנצלות מוגזמת מורידה מהערך של ה"לא" שלך. "אני מצטערת, אבל אני לא יכולה" זה מספיק.
תובנה מפתיעה?
היכולת להגיד "לא" היא לא רק על גבולות, היא על הגדרת זהות. כשאת יודעת למה את אומרת "לא", את גם יודעת מה חשוב לך. וזה, חברות, זה כוח עצום.
ואם אחרי כל זה, עדיין קשה לך, תזכרי - זה תהליך. זה לא קורה ביום אחד. תהיי סבלנית כלפי עצמך, ותחגגי כל "לא" קטן שאת מצליחה להגיד.
עכשיו תגידי לי את - מה ה"לא" הכי קשה שהיית צריכה להגיד? איך התמודדת עם זה? אני באמת רוצה לדעת.
