אוי, לחץ. המילה הזו לבדה גורמת לי להרגיש כאילו יש לי פיל על החזה, נכון? אבל רגע, מה אם אספר לך שאפשר אחרת? שאפשר לנהל את הלחץ הזה בלי להפוך לנזירה טיבטית במערה מבודדת?
זוכרת את התקופה ההיא שחשבתי שלהיות סופר-וומן זה הפתרון? לתקתק הכל, להספיק הכל, להגיד "כן" לכל דבר? וואו, איזו טעות! זה נגמר בתשישות כרונית ובפצעי לחץ (כן, יש דבר כזה!).
היום אני כאן כדי לחלוק איתך את הגישה שלי – גישה שלא דורשת ממך להיות מושלמת, אלא רק להיות קצת יותר מודעת לעצמך ולצרכים שלך. אני מבטיחה לך, זה אפשרי לנהל לחץ במינימום מאמץ. את לא חייבת להפוך למאסטר במדיטציה (למרות שזה נחמד), את רק צריכה כמה טריקים קטנים ומשני תודעה.
אז בואי נתחיל. מוכנה?
מה אם כל מה שלימדו אותך על ניהול לחץ זה לא נכון?
כמה פעמים שמעת את המשפט "תנשמי עמוק ותירגעי"? מצטערת, אבל זה מעצבן אותי! כאילו שזה כפתור שאפשר פשוט ללחוץ עליו. לפעמים, אני צריכה פשוט לבכות, להשתולל, להוציא את הקיטור – וזה בסדר! כי הדחקה רק מחמירה את הבעיה.
ד"ר רוברט ספולסקי, חוקר מוח מסטנפורד, מסביר בספרו המדהים "למה זברות לא סובלות מכיב קיבה" (Sapolsky, R. M. (2004). Why zebras don't get ulcers. Holt Paperbacks) איך הלחץ הכרוני משפיע על הגוף שלנו. אבל הוא גם מדגיש משהו חשוב – אנחנו לא זברות! אנחנו יצורים חברתיים עם רגשות מורכבים. אז למה אנחנו מצפים מעצמנו להתנהג כמו זברות רגועות?
במקום לנסות להיות מישהי שאנחנו לא, בואו ננסה להבין מה באמת גורם לנו ללחץ.
רגע, מה הדבר האחד שמטריד אותך עכשיו? באמת? תכתבי אותו. אל תצנזרי את עצמך.
הסוד הקטן שאף אחד לא מדבר עליו: תסכול = דלק לשינוי
אני יודעת, זה נשמע הפוך על הפוך. אבל תקשיבי לי. כשאת מתוסכלת, כשאת מרגישה שאת עומדת להתפוצץ, זה סימן שהגיע הזמן לעשות משהו אחר. זה סימן שהגבולות שלך נחצים, שהצרכים שלך לא מקבלים מענה.
אני למדתי את זה בדרך הקשה. אחרי שנה של עבודה אינטנסיבית בלי הפסקה, פשוט קרסתי. הגוף שלי אמר "די". ואז הבנתי – התסכול הזה לא היה סתם תחושה לא נעימה, הוא היה מתנה! הוא אילץ אותי לעצור, לחשוב מחדש, ולשנות את סדרי העדיפויות שלי.
קראתי פעם ציטוט של ד"ר ברנה בראון, חוקרת פגיעות ובושה (Brené Brown, Daring Greatly), שאמרה משהו בסגנון – "פגיעות היא לא חולשה, היא המקום שבו נולדים אומץ, יצירתיות ושייכות". וואו! זה שינה לי את כל הפרספקטיבה. להרשות לעצמי להרגיש פגיעה, להודות שאני לא מושלמת, זה היה הדבר הכי משחרר שעשיתי.
אבל נעמה, זה נשמע נהדר, אבל איך אני עושה את זה בפועל? איך אני הופכת את התסכול לדלק?
שאלה מצוינת!
מינימום מאמץ, מקסימום השפעה: טיפים פרקטיים (שבאמת עובדים)
אוקיי, אז הנה כמה דברים שאני עושה באופן קבוע כדי לנהל את הלחץ שלי, בלי להשקיע יותר מדי אנרגיה:
- התנגדי לאוטומט. עצרי רגע לפני שאת אומרת "כן" למשהו. שאלי את עצמך – האם זה משרת אותי? האם זה ממלא אותי? אם התשובה היא "לא", תגידי "לא". זה כל כך פשוט, אבל כל כך קשה! אני יודעת. אבל תאמיני לי, זה משנה חיים.
- מצאי את ה"טקס" שלך. משהו קטן שאת עושה כל יום שגורם לך להרגיש טוב. בשבילי זה כוס קפה בשקט בבוקר, בשבילך זה יכול להיות ריקוד של 5 דקות לצלילי השיר האהוב עליך, או שיחה עם חברה טובה. זה משהו שמחזיר אותך לעצמך.
- תנוחי בלי רגשות אשם. החברה שלנו מעריצה עבודה קשה. אבל תזכרי – מנוחה היא לא פינוק, היא צורך בסיסי. תרשי לעצמך לנוח, בלי להרגיש שאת מבזבזת זמן. תקראי ספר, תצאי לטיול, פשוט תהיי.
אגב, אני קראתי פעם מחקר (אני מצטערת, אני לא זוכרת את המקור המדויק!) שטוען ש"מיקרו-פסקות", הפסקות קצרות של כמה דקות במהלך היום, יעילות יותר להפחתת לחץ מאשר חופשה ארוכה אחת בשנה. זה נשמע הגיוני, לא? כמו מטען קטן לסמארטפון שלך - בדיוק מה שצריך כדי להמשיך לתפקד.
המגבלה הכנה: מה לא יעבוד (ולמה)
בואי נהיה כנות, שום דבר לא עובד תמיד. גם הטיפים הכי טובים בעולם לא יעזרו אם את לא מוכנה לעשות את העבודה הפנימית. אם את לא מוכנה להסתכל למציאות בעיניים, אם את לא מוכנה להודות שאת לא מושלמת, שאת צריכה עזרה.
וגם, חשוב להבין שיש הבדל בין לחץ זמני לבין חרדה. אם את מרגישה שהלחץ משתלט על החיים שלך, שאת מתקשה לתפקד, זה הזמן לפנות לעזרה מקצועית. אין בזה שום בושה! זה סימן שאת חזקה, שאת מוכנה לקחת אחריות על הבריאות הנפשית שלך.
סוף פתוח: לאן מכאן?
אני עדיין לומדת, עדיין עושה טעויות, עדיין מתמודדת עם לחץ. אבל אני יודעת דבר אחד בטוח – אני כבר לא לבד. אני יודעת שיש עוד נשים כמוני, שמנסות לנהל את החיים שלהן בצורה מאוזנת, בלי להקריב את עצמן.
אז מה איתך? מה תעשי היום כדי להפחית את הלחץ שלך? איזה צעד קטן תעשי כדי לדאוג לעצמך? אני באמת רוצה לדעת.
כתבי לי, שתפי אותי, בואי ננהל שיחה. כי ביחד, אנחנו יכולות לעשות את זה.
