אוי, המעצבנים האלה. כולנו מכירים אותם, נכון? אלה שגורמים לנו לרצות לצעוק לתוך כרית, או לגלגל עיניים עד שהן כמעט נופלות. אני זוכרת תקופה שהייתי בטוחה שאני מגנט למעצבנים מקצועיים. ואז, יום אחד, תוך כדי ויכוח סוער עם פקיד בבנק (אל תשאלו!), הבנתי משהו – אולי זה לא רק הם. אולי יש משהו ב תגובה שלי שמגביר את העצבים.
האמת? לקח לי זמן לעכל את זה. אבל זה היה רגע מכונן.
אז מה עושים? איך מתמודדים עם אנשים שפשוט מצליחים להוציא אותנו מדעתנו? בואו נצלול פנימה, בלי הבטחות שווא ובלי פתרונות קסם.
הצעד הראשון: להבין למה הם מעצבנים אותנו, לעזאזל!
לפני שאנחנו רצים ללמוד טכניקות הרגעה מתקדמות, בואו נשאל את עצמנו – מה בדיוק מעצבן אותי בהם? האם זה הטון דיבור המתנשא? האם זה חוסר היכולת שלהם להקשיב? האם זה משהו שמזכיר לי משהו שאני לא אוהבת בעצמי?
זה אולי נשמע פסיכולוגי מדי, אבל תאמינו לי, זה משנה את כל המשחק. כי כשאתם מבינים מה באמת מפריע לכם, אתם יכולים להתחיל להתמודד עם זה בצורה ממוקדת יותר.
למשל, גיליתי שאחד הדברים שהכי מעצבנים אותי זה כשמישהו מדבר לאט מדי. זה גורם לי להרגיש כאילו הוא מזלזל באינטליגנציה שלי. וזה פשוט… מעצבן!
אז מה עושים עם זה?
הצעד השני: תזכורת – זה על מה, לא עלייך.
זה משפט מפתח. תרשמו אותו. תקעקעו אותו על היד (אולי לא באמת, אבל הבנתם את הרעיון).
הרבה פעמים, כשאנשים מתנהגים בצורה מעצבנת, זה בכלל לא קשור אלינו. זה קשור אליהם. אולי הם עוברים יום רע, אולי הם לחוצים, אולי הם פשוט אנשים לא נחמדים.
אני יודעת, קל להגיד. אבל כשאתם מצליחים לזכור את זה, אתם מצליחים לקחת צעד אחורה ולא לקחת את זה באופן אישי. פתאום, הכוח שלהם להוציא אתכם משיווי משקל קטן משמעותית.
לדוגמה, פעם התעצבנתי מאוד על מישהו שהיה תמיד מאחר לפגישות. הייתי בטוחה שהוא מזלזל בי. אבל אז גיליתי שהוא מטפל באמא שלו החולה ופשוט מתקשה לתמרן בין הכל. פתאום, האיחורים שלו נראו לי הרבה פחות מעצבנים.
הצעד השלישי: ארגז הכלים של השפיות.
אוקיי, אז הבנו למה הם מעצבנים אותנו וניסינו להזכיר לעצמנו שזה לא אישי. עכשיו מגיע החלק הפרקטי – מה עושים ברגע האמת?
נשימות. קלישאתי, אבל עובד. כשאתם מרגישים שהעצבים מתחילים לעלות, קחו כמה נשימות עמוקות. זה עוזר להוריד את הדופק ולהחזיר אתכם למרכז. רגעי תובנה קטנים יכולים לשנות הכל.*
- הומור. אם אפשר, תנסו להכניס קצת הומור לסיטואציה. לצחוק על עצמכם, לצחוק על הסיטואציה. זה יכול לשבור את המתח ולהקל על האווירה. לא עובד תמיד, אבל שווה לנסות.
- הצבת גבולות. זה אולי הדבר הכי חשוב. אם מישהו עובר את הגבול, תגידו לו. בצורה אסרטיבית, אבל מכבדת. "אני לא מרגישה בנוח כשאתה מדבר אליי ככה." "אני מבקשת שתפסיק להפריע לי כשאני מדברת." גבולות ברורים הם מתנה לעצמכם ולאחרים.
- הפסקה. אם הכל נכשל, פשוט תתרחקו. תגידו שאתם צריכים הפסקה, צאו לסיבוב בחוץ, שתו כוס מים. לפעמים, כמה דקות של ריחוק יכולות לעשות פלאים.
וטיפ קטן ממני – קראתי פעם במחקר (אני לא זוכרת איפה, אבל סמכו עליי!) שחשיפה לצבע כחול מרגיעה. אז אולי תשימו תמונה כחולה על השולחן, או שתלבשו משהו כחול. מי יודע, אולי זה יעזור.
מקורות השראה מפתיעים (ולא רק ספרי עזרה עצמית):
פילוסופיה סטואית: כן, אני יודעת שזה נשמע כבד, אבל הסטואיקנים האמינו שאנחנו צריכים לקבל את מה שאנחנו לא יכולים לשנות ולהתמקד במה שאנחנו כן יכולים לשנות – את התגובה שלנו. (מקור: Marcus Aurelius, Meditations*)
אימפרוביזציה: כן, כמו שעושים בתיאטרון. הכלל הכי חשוב באימפרוביזציה הוא "כן, ו…". במקום להתנגד למה שהאדם השני אומר, תנסו לבנות על זה. זה יכול להפתיע אתכם כמה שזה יכול להרגיע את הסיטואציה. (מקור: Tina Fey, Bossypants*)
אזהרה קטנה: הטכניקות האלה לא יעבדו תמיד. יהיו ימים שבהם תתפוצצו, וזה בסדר. כולנו בני אדם. מה שחשוב זה ללמוד מהטעויות שלנו ולהמשיך לנסות.
הדרך לשלווה רצופה במהמורות.
מחשבה אחרונה לסיום:
המאבק שלנו עם אנשים מעצבנים הוא בעצם הזדמנות לצמיחה אישית. זה מלמד אותנו על עצמנו, על הגבולות שלנו, ועל היכולת שלנו לשלוט בתגובות שלנו.
אז בפעם הבאה שמישהו מצליח להוציא אתכם מדעתכם, תזכרו – יש לכם את הכוח לשנות את המשחק.
מה השיטה שלכם להתמודד עם אנשים מעצבנים? אני סקרנית לשמוע! שתפו אותי בתגובות.
