האמת? אני מכורה. או לפחות, הייתי. אני זוכרת את עצמי יושבת בבית קפה, "עובדת", אבל בפועל גוללת אינסוף סטוריז באינסטגרם. ואז? ואז מגיע הבום. תחושת הריקנות המוכרת, האכזבה מעצמי, והשאלה המעיקה – איפה הזמן שלי נעלם?
הבטחתי לעצמי שזהו, די. אבל איך אפשר להתנתק מהדבר הזה שכל כך מחובר לחיים שלנו? הרי זה לא רק בזבוז זמן, זה גם משפיע על מצב הרוח, על הדימוי העצמי, על היחסים שלנו עם אנשים.
אז איך עושים את זה אחרת? איך מוצאים את האיזון בין להיות מחוברים לחיים הדיגיטליים שלנו, לבין לא לתת להם להשתלט עלינו?
הצעד הראשון: להבין למה אנחנו בכלל שם
כולנו מחפשים משהו ברשתות החברתיות. חיבור, בידור, מידע. אבל לפעמים, אנחנו מגיעים לשם ממקום של שעמום, חרדה, או אפילו פחד לפספס.
פסיכולוגית בשם שרי טרקל, בספרה "Reclaiming Conversation", טוענת שהרשתות החברתיות יוצרות אצלנו אשליה של קשר, אבל בפועל הן מרחיקות אותנו מהקשרים האמיתיים שלנו. מעניין, נכון?
אז לפני שאתם גוללים שוב, עצרו רגע ושאלו את עצמכם: מה אני מחפש/ת עכשיו? מה החוסר שאני מנסה למלא?
- התנסות אישית: פעם, כשחיכיתי בתור לרופא, מצאתי את עצמי גוללת באינסטגרם בלי לחשוב. ואז קלטתי – אני בכלל לא נהנית! עצרתי, הסתכלתי סביבי, והתחלתי לדבר עם האישה שלידי. גיליתי שהיא גרה לידינו, ושיש לה כלב בדיוק כמו שלנו! פספסתי הזדמנות מדהימה להתחבר עם מישהי, רק בגלל שהייתי עסוקה בלהיות מחוברת לעולם הווירטואלי.
הצעד השני: לייצר גבולות (וגם לכבד אותם!)
הגבולות האלה יכולים להיות פיזיים (למשל, לא להשתמש בטלפון בחדר השינה), טכנולוגיים (להגביל את זמן השימוש באפליקציות), או מנטליים (להחליט מראש מה אתם הולכים לחפש ברשת, ולא לתת לעצמכם להיסחף).
- טיפ קטן: נסו להגדיר "אזורים חופשיים מטלפון" בבית. למשל, שולחן האוכל, הספה בסלון, או המיטה. תראו איך זה משפיע על השיחות שלכם, על הקשר שלכם עם עצמכם, ועל איכות השינה שלכם.
אבל איך עושים את זה בפועל? איך לא להיכנע לפיתוי?
- התשובה המפתיעה: אל תנסו להיות מושלמים. זה בסדר לגלוש קצת, זה בסדר לבדוק מה חדש. אבל היו מודעים, היו נוכחים, ותזכרו למה מלכתחילה רציתם לצמצם את השימוש.
הצעד השלישי: למצוא תחליפים (יותר מספקים!)
רשתות חברתיות ממלאות לנו צורך מסוים, ואי אפשר פשוט לקחת אותו בלי להציע משהו במקום. אז מה אפשר לעשות במקום לגלוש באינסטגרם?
- מקור השראה: בספר "Deep Work" של קאל ניופורט, הוא טוען שאנחנו צריכים להשקיע יותר זמן בעבודה עמוקה, עבודה שמצריכה ריכוז ומאמץ מנטלי. זה לא רק משפר את הפרודוקטיביות שלנו, זה גם נותן לנו תחושת סיפוק עצום.
הנה כמה רעיונות:
- ליצור משהו: לצייר, לכתוב, לבשל, לנגן. כל דבר שמאפשר לכם לבטא את עצמכם ולהיות יצירתיים.
- לבלות זמן עם אנשים שאוהבים: לצאת לקפה, ללכת לסרט, או סתם לשבת ולדבר.
- לעשות ספורט: לרוץ, לשחות, לרקוד. זה לא רק טוב לבריאות, זה גם משחרר אנדורפינים ומשפר את מצב הרוח.
- לקרוא ספר: להיכנס לעולם אחר, ללמוד משהו חדש, להרחיב את האופקים.
- הודאה אישית: אני מודה, גם לי קשה לפעמים. יש ימים שאני מרגישה שאני פשוט חייבת לבדוק מה קורה, שאני מפסידה משהו חשוב. ואז אני עוצרת, נושמת עמוק, ומזכירה לעצמי – החיים האמיתיים קורים כאן ועכשיו, לא במסך.
אבל רגע, מה עם העבודה שלי?
הרבה פעמים, העבודה שלנו דורשת מאיתנו להיות נוכחים ברשתות החברתיות. איך עושים את זה בלי להיסחף?
- הנה תובנה מעניינת: תגדירו מראש מטרות ברורות. לפני שאתם נכנסים לרשת, תשאלו את עצמכם: מה אני רוצה להשיג כאן? איזה ערך אני רוצה לתת? ואז תתמקדו בזה, ותתעלמו מכל השאר.
בסופו של דבר, הכל עניין של מודעות
להיות מודעים להרגלים שלנו, למניעים שלנו, לתחושות שלנו. להבין למה אנחנו שם, ומה אנחנו מחפשים.
אני לא אומרת שצריך לוותר על רשתות חברתיות לגמרי. הן יכולות להיות כלי מדהים לחיבור, ללמידה, ולהשראה. אבל הן צריכות להיות כלי, לא מטרה. הן צריכות לשרת אותנו, לא להשתלט עלינו.
אז מה אתם חושבים? האם אתם מרגישים שאתם מצליחים לשלוט ברשתות החברתיות, או שהן שולטות בכם? אשמח לשמוע את המחשבות שלכם בתגובות!
