היי, אני נעמה. ויש לי וידוי: תמיד קינאתי באנשים האלה, אתם יודעים, אלה שנכנסים לחדר ומיד כולם מקשיבים להם. לא משנה מה הם אומרים, יש להם כזה ביטחון עצמי שובה לב. אני? תמיד הייתי יותר מהצד, צופה, מקשיבה, חושבת... ולפעמים, מרגישה קצת שקופה.
האמת? חשבתי שזה פשוט האופי שלי. "נעמה היא טיפוס מופנם," כולם היו אומרים. כאילו זה גזר דין. אבל אז, קרה משהו. פרויקט בעבודה דרש ממני להציג רעיון מול צוות גדול. פאניקה? בלשון המעטה. התחלתי לחקור מה הופך תקשורת ליעילה, במיוחד לאנשים כמוני, שקטים יותר.
גיליתי משהו מדהים: תקשורת אפקטיבית היא לא רק עניין של קול רם או נוכחות דרמטית. היא עניין של הקשבה, הבנה, ובניית קשר אמיתי. וזה, חברים, משחק שאנחנו, השקטים, יכולים לשחק מצוין.
אז מה מחכה לנו כאן? נצלול יחד לתוך עולם מיומנויות התקשורת, אבל הפעם, מהזווית של מי שמעדיפה לחשוב לפני שהיא מדברת. אני מבטיחה לכם, נצא עם כלים פרקטיים, תובנות מפתיעות, ובעיקר, עם תחושת ביטחון שאפשר להשמיע את הקול שלנו, בלי לאבד את עצמנו בדרך.
למה השקט הוא לא תמיד אויב?
לפני שנצלול לטכניקות, עצרו רגע. למה אנחנו בכלל רוצות לשנות את עצמנו? למה "חברותי" הפך למילה נרדפת ל"מוצלח"? ד"ר סוזן קיין, בספרה המצוין "שקט: כוחם של מופנמים בעולם שלא מפסיק לדבר", טוענת שהתרבות שלנו מעריכה יתר על המידה מוחצנות.
הנה משהו שאולי יפתיע אתכם: מחקרים מראים שאנשים מופנמים הם לעיתים קרובות מאזינים טובים יותר, חושבים בצורה מעמיקה יותר, ויצירתיים יותר. (ראו למשל את המחקר של גרנט, אדם מ., "המנהיג השקט: איך מנהיגים מופנמים יכולים לנצח". Harvard Business Review, 2012). היכולת שלנו להקשיב באמת, לחשוב לעומק, יכולה להיות יתרון עצום בעולם רועש.
השאלה היא לא איך להפוך למישהו שאנחנו לא, אלא איך לנצל את הכוחות שלנו כדי לתקשר בצורה אותנטית ויעילה.
אז איך עושים את זה? הנה כמה נקודות התחלה, מניסיון:
- ההכנה היא המפתח: אחת הטעויות הגדולות שלי בעבר הייתה לחשוב שאני יכולה "לזרום" בשיחות. נו, כמו האנשים האלה שהזכרתי בהתחלה. אבל האמת היא, שלפחות לי, זה לא עובד.
מה שכן עובד? הכנה. לא צריך לכתוב נאום שלם, אבל לחשוב מראש על נקודות עיקריות שאני רוצה להעלות, על שאלות שאני רוצה לשאול, זה משנה הכל. זה נותן לי תחושת ביטחון, ויודעת מה? גם מאפשר לי להיות יותר ספונטנית, כי אני לא עסוקה בניסיון נואש לחשוב על מה להגיד.
- הקשבה אקטיבית - הנשק הסודי שלנו: כשאני מקשיבה באמת, אני שומעת לא רק את המילים, אלא גם את מה שנמצא בין השורות. אני רואה את שפת הגוף, אני מבינה את הרגשות. וזה נותן לי יתרון עצום.
איך עושים את זה?
- הקשבה מלאה: כשמישהו מדבר, תני לו את מלוא תשומת הלב שלך. הסתכלי בעיניים, הנידי בראש, הראי שאת מקשיבה.
- שאלות מבהירות: אל תפחדי לשאול שאלות. זה לא רק מראה שאת מקשיבה, זה גם עוזר לך להבין טוב יותר.
- הימנעי משיפוטיות: נסי להיכנס לנעליים של האדם שמולך. להבין את נקודת המבט שלו.
אני זוכרת פעם אחת, בפגישה עם לקוח, שהייתי חייבת לתת מענה לטענה מאוד לא נעימה. במקום לתקוף חזרה, פשוט הקשבתי. שאלתי שאלות מבהירות, ניסיתי להבין את הבעיה לעומק. בסוף הפגישה, הלקוח התנצל על הטון שלו והודה לי על ההקשבה. לפעמים, זה כל מה שצריך.
- קול קטן - משמעות גדולה: לא חייבים לצעוק כדי להישמע. אפשר לדבר בשקט, בביטחון, ועדיין להעביר את המסר.
האמת היא, שאנשים נוטים להקשיב יותר כשאנחנו מדברים בשקט. זה גורם להם להתאמץ יותר, להתרכז יותר. כמובן, חשוב לדאוג שהקול שלנו יהיה ברור, שהדיקציה תהיה טובה, אבל לא צריך להרים את הקול כדי לקבל תשומת לב.
- למצוא את הקול הייחודי שלנו: הנה משהו חשוב: אל תנסי להיות מישהו שאת לא. אל תנסי לחקות את האנשים האלה שאת מקנאה בהם. תמצאי את הקול הייחודי שלך.
מה זה אומר? זה אומר להיות אותנטית. לדבר על מה שחשוב לך. להשתמש בשפה שלך. להביע את הרגשות שלך. וכן, זה אומר גם להיות פגיעה. להודות כשאת לא יודעת משהו. לבקש עזרה.
- להסכים שלא להסכים: תקשורת לא תמיד אומרת הסכמה. למעשה, דווקא חילוקי דעות יכולים להיות הזדמנות לצמיחה, ללמידה.
הטיפ שלי? אל תפחדי להביע את דעתך, גם אם היא שונה משל אחרים. אבל עשי את זה בצורה מכבדת, בצורה בונה. הסבירי את הסיבות שלך, הקשיבי לסיבות של אחרים. ואם בסוף לא תסכימו, זה בסדר גמור. אפשר להסכים שלא להסכים.
לסיום, מחשבה קטנה:
האם אנחנו באמת צריכים להיות כל הזמן בתקשורת? האם אנחנו באמת צריכים להשמיע את קולנו בכל רגע נתון? אולי לא. אולי לפעמים, השקט הוא התשובה. אולי לפעמים, ההקשבה היא הדבר הכי חשוב שאנחנו יכולים לעשות.
אני עדיין לומדת את זה. עדיין מנסה להבין איך למצוא את האיזון הנכון בין השקט והקול. אבל דבר אחד אני יודעת בוודאות: לכל אחד מאיתנו יש קול ייחודי, חשוב, שצריך להישמע. השאלה היא רק איך להשמיע אותו בצורה אותנטית, בצורה יעילה, בצורה שמתאימה לנו.
אז מה דעתכם? איך אתם מוצאים את הקול שלכם? שתפו אותי בתגובות! אני ממש אשמח לשמוע.
