היי, נעמה כאן. תודי, כמה פעמים קרה לך שאת מנסה לענות למייל, תוך כדי שיחה עם חברה בטלפון, ובמקביל גם מנסה להחליט מה להכין לארוחת ערב? אני יודעת שאצלי זה קורה כמעט כל יום! ואז, אחרי כמה שעות, אני שואלת את עצמי – מה בעצם הספקתי?
האמת היא, שעד לא מזמן הייתי בטוחה שאני אלופת המולטי-טאסקינג. גאווה גדולה. חשבתי שאני מצליחה לעשות יותר בפחות זמן. אבל אז נתקלתי במחקרים (ואם לדייק - גם בכמה התרסקויות אישיות צורבות) שהראו לי אחרת לגמרי. ממש סטירת לחי מצלצלת.
המטרה שלנו היום? שנבין יחד למה כדאי להפסיק עם המולטי-טאסקינג הזה, ואיך עושים את זה בלי להרגיש שאנחנו מפגרות מאחור. אני לא מדברת על עוד רשימת טיפים משעממת, אלא על שינוי תפיסתי אמיתי. תאמיני לי, זה שווה את זה.
האשליה הגדולה: האם מולטי-טאסקינג באמת חוסך לנו זמן?
אז קודם כל, בואו נדבר על האמת הכואבת: מולטי-טאסקינג הוא כמעט תמיד אשליה. אנחנו לא באמת עושים כמה דברים במקביל. מה שקורה בפועל הוא שאנחנו קופצות בין משימות בקצב מטורף, והמוח שלנו משלם על זה מחיר כבד.
ד"ר ארל מילר, חוקר מוח מוביל מ-MIT, טוען שהמוח שלנו פשוט לא בנוי לעבד מידע בצורה מקבילית. כשאנחנו מנסות לעשות כמה דברים בו זמנית, אנחנו בעצם גורמות לו לעבור ממשימה למשימה, וכל מעבר כזה דורש זמן ואנרגיה. זה כמו לנסות לנגן שני שירים בו זמנית בפסנתר – בסוף יוצא רעש אחד גדול.
אני זוכרת תקופה שעבדתי על כמה פרויקטים במקביל. הייתי עונה למיילים תוך כדי כתיבת מצגות, משתתפת בשיחות זום תוך כדי בדיקת נתונים. חשבתי שאני סופר-יעילה, אבל בפועל הייתי מותשת, מבולבלת, ועושה הרבה מאוד טעויות.
הנקודה היא, שאנחנו לא באמת חוסכות זמן. אנחנו פשוט מפזרות את האנרגיה שלנו בצורה לא יעילה.
המחיר האמיתי: למה המולטי-טאסקינג גורם לנו להרגיש כל כך רע?
אבל הבעיה היא לא רק בזמן. מולטי-טאסקינג משפיע עלינו גם מבחינה רגשית. כשאנחנו קופצות ממשימה למשימה, אנחנו פוגעות ביכולת שלנו להתרכז, להיות יצירתיות, וליהנות ממה שאנחנו עושות.
הנה משהו שאולי לא חשבת עליו: מולטי-טאסקינג מגביר את רמות הסטרס. כשאנחנו מנסות לעשות יותר מדי דברים בו זמנית, המוח שלנו משחרר יותר קורטיזול, הורמון הסטרס. ואם זה לא מספיק, מחקרים מראים שמולטי-טאסקינג יכול גם לפגוע בזיכרון שלנו, להוריד את רמות האמפתיה שלנו, ואפילו לגרום לנו להיות יותר אימפולסיביות. (הייתי בטוחה שזה רק אצלי!)
אני זוכרת תקופה שהייתי עובדת מהבית עם הילדים. זה היה כאוס מוחלט. הייתי מנסה לעבוד, לבשל, לעזור בשיעורי בית, ולשמור על הבית מסודר – הכל בו זמנית. בסוף היום הייתי מרוטה לחלוטין, ומרגישה שאני כישלון כאמא וכישלון כעובדת.
מולטי-טאסקינג גורם לנו להרגיש שאנחנו תמיד מפגרות מאחור, תמיד לא מספיק טובות.
אז מה עושים? איך נגמלים מההרגל הזה?
אוקיי, אז הבנו שמולטי-טאסקינג הוא רעיון רע. אבל איך עושים את השינוי? איך מפסיקים לקפוץ בין משימות, ומתחילים להתמקד בדבר אחד בכל פעם?
קודם כל, חשוב להבין שזה תהליך. אי אפשר להפסיק עם מולטי-טאסקינג ביום אחד. זה דורש סבלנות, מודעות, והרבה מאוד תרגול. אני יודעת, קצת מבאס, אבל היי, לפחות אנחנו יודעות למה לצפות.
- התחילי בקטן: במקום לנסות לשנות את כל ההרגלים שלך בבת אחת, התחילי עם משימה אחת. בחרי משימה שאת צריכה לעשות, והחליטי שאת מקדישה לה את כל תשומת הלב שלך למשך 25 דקות (טכניקת פומודורו עובדת פה מצוין). כבי את הטלפון, סגרי את המיילים, והתמקדי רק במשימה הזו.
- תכנני את היום: לפני שאת מתחילה לעבוד, תכנני את היום שלך. רשמי את כל המשימות שאת צריכה לעשות, והקציבי לכל משימה זמן מוגדר. זה יעזור לך להישאר ממוקדת, ולא לקפוץ ממשימה למשימה.
- תני לעצמך הפסקות: חשוב לתת לעצמך הפסקות קצרות במהלך היום. קומי מהכיסא, תמתחי את הגוף, תנשמי אוויר צח, או פשוט תסתכלי על משהו יפה. זה יעזור לך להתרענן ולחזור לעבודה עם יותר אנרגיה.
- תלמדי להגיד "לא": אחת הסיבות שאנחנו עושות מולטי-טאסקינג היא שאנחנו מרגישות שאנחנו חייבות לעשות הכל. אבל האמת היא שאנחנו לא יכולות. חשוב ללמוד להגיד "לא" לבקשות שלא מתאימות לך, או פשוט לדחות אותן למועד אחר.
- תאהבי את התהליך: במקום להתמקד בתוצאה הסופית, תנסי ליהנות מהתהליך עצמו. תמצאי את היופי בדברים הקטנים, ותזכרי שכל צעד קטן קדימה הוא ניצחון.
מקורות השראה (מפתיעים!):
- ספר הבישול "Salt, Fat, Acid, Heat" של סמין נוסראט: כן, כן, ספר בישול. אבל תחשבו על זה - בישול טוב דורש מיקוד מוחלט במרכיבים, בתהליך, בטעמים. כשאת מתמקדת במנה אחת, את יוצרת משהו מדהים. זה בדיוק אותו עיקרון.
- הפודקאסט "Being Well" של ד"ר ריק הנסון: ד"ר הנסון מדבר הרבה על איך המוח שלנו עובד, ואיך אנחנו יכולים להשתמש בידע הזה כדי לשפר את הרווחה הנפשית שלנו. אחד הדברים שהוא מדגיש זה החשיבות של מיקוד ותשומת לב לרגע הנוכחי.
מחשבה לסיום (לא פתורה, כמובן):
אז, אחרי כל זה, האם אי פעם נצליח להיפטר לגמרי מהמולטי-טאסקינג? האם זה בכלל אפשרי בעולם המודרני? אני לא בטוחה. אבל אני כן מאמינה שאם נהיה מודעות יותר להשפעות השליליות שלו, ונעשה מאמץ מודע להתמקד בדבר אחד בכל פעם, נוכל לשפר את איכות החיים שלנו בצורה משמעותית.
מה את חושבת? איך את מתמודדת עם האתגר הזה? אשמח לשמוע את המחשבות שלך בתגובות! אולי ביחד נמצא את הפתרון המושלם (או לפחות פתרון סביר...).
