אני מודה, יש לי וידוי. אני נעמה, ואני מכורה לארגון... וגם לבלגן. כן, זה מורכב. שנים חשבתי שאני חייבת להיות מסודרת "לפי הספר", עם קופסאות תואמות ושיטה שוויצרית לקיפול חולצות. אבל אז הבנתי משהו - החיים הם לא ספר הדרכה, וגם לא אינסטגרם.
כמה פעמים מצאתן את עצמכן מול ערימת כביסה בגובה האוורסט, תוהות איך הגעתן למצב הזה? אני יכולה לספר לכן על מחקרים שמראים איך סביבה מבולגנת משפיעה על מצב הרוח (ויש הרבה כאלה!), אבל האמת? לא צריך מחקר כדי להבין את זה. אנחנו מרגישות את זה.
אבל רגע, לפני שנתחיל לצעוק "יוריקה!" על כל טיפ לארגון שמבטיח חיים מושלמים, בואו נהיה כנות. אין דבר כזה. וזה בסדר! (הנה, אמרתי את זה).
אז מה כן? גישה אנושית.
אני זוכרת שקראתי פעם מאמר (אני מצטטת מזיכרון, אז סליחה אם זה לא מדויק) שדיבר על "פסיכולוגיית המרחב" – איך המרחב הפיזי שלנו משפיע על המצב הנפשי שלנו, ולהיפך. זה גרם לי לחשוב: אולי הבעיה היא לא הבלגן, אלא הגישה שלנו אליו?
אז במקום לנסות להשתלט על כל פינה בבית, התחלתי לשאול את עצמי: מה באמת מפריע לי? איפה הבלגן הזה פוגע לי באיכות החיים? התשובות היו מפתיעות. לפעמים זה בכלל לא היה הכמות, אלא המיקום. קערת פירות על השיש עושה לי טוב, ערימת ניירת – הרבה פחות.
מקורות מפתיעים לפתרונות מפתיעים
איפה מצאתי את הפתרונות הכי טובים? לא בספרי הדרכה, אלא... בהשראה מילדים קטנים! תחשבו על זה, ילדים מצליחים לשמור על סדר (יחסי) בחדר שלהם כי יש להם "אזור משחק" ברור, ו"אזור שינה" מוגדר. אז למה שלא נאמץ את העיקרון הזה לחיינו הבוגרים?
התחלתי להגדיר "אזורים" בבית שלי: "אזור עבודה", "אזור רגיעה", "אזור יצירה". ומה קרה? פתאום הבלגן נראה פחות מאיים, כי הוא מרוכז באזור מוגדר. זה כמו להגיד לעצמך: "בסדר, פה מותר לי קצת להתפרע, אבל פה אני שומרת על שקט".
טעות מספר אחת: "הכל או כלום"
אני מודה, גם אני נפלתי בפח הזה. ניסיתי ליישם "מיינדפולנס" בכל פעולה, כולל קיפול גרביים. זה נגמר בזה ש... לא קיפלתי גרביים. הבנתי שאני צריכה להתחיל בקטן. ממש קטן.
מצאתי שיטה שעובדת לי: "15 דקות קסם". כל יום, אני מקדישה 15 דקות בלבד לסדר. בלי לחץ, בלי שיפוטיות. רק 15 דקות. לפעמים אני מסדרת את שולחן העבודה, לפעמים את המדף בספרייה. זה לא הרבה, אבל זה מצטבר. וזה עושה הבדל עצום בתחושה הכללית.
מה לא עובד? פרפקציוניזם.
וזו נקודה חשובה. כי גם אם ניישם את כל הטיפים הכי טובים בעולם, עדיין יהיו ימים מבולגנים. וזה בסדר! החיים קורים, יש הפתעות, יש עייפות. המטרה היא לא להעלים את הבלגן, אלא ללמוד לחיות איתו בשלום.
אני יכולה לספר לכן על מחקרים שמראים איך גמישות מחשבתית משפיעה על היכולת שלנו להתמודד עם אתגרים (למשל, מחקר של פרופסור קרול דואק על "מיינדסט צמיחה"), אבל האמת? שוב, לא צריך מחקר כדי להבין את זה. אנחנו מרגישות את זה.
אז מה הלאה?
אני עדיין לומדת, עדיין טועה, עדיין מנסה. אבל הבנתי משהו חשוב: הסדר החיצוני הוא רק השתקפות של הסדר הפנימי. וכשאנחנו מוצאות את האיזון הנכון בפנים, גם הבית שלנו נראה קצת יותר מסודר... או לפחות קצת יותר נסבל.
ומה איתכן? מה הטיפים שלכן להתמודדות עם הבלגן היומיומי? אשמח לשמוע! אולי ביחד נמצא פתרונות חכמים עוד יותר.
