היי, נעמה כאן. תודי, כמה פעמים מצאת את עצמך באמצע ויכוח ששאב לך את כל האנרגיות, ובתום הקרב – ניצחון או הפסד – הרגשת רק ריקנות? כן, גם אני. פעם הייתי אלופת העולם בוויכוחים, תחרותיות זה בדם שלי, אבל באיזשהו שלב הבנתי שאני מבזבזת אנרגיה יקרה על קרבות שלא שווים את זה.
זוכרת את הפעם ההיא, לפני איזה שלוש שנים, שרבתי עם הבוס שלי על עיצוב של מצגת? השקעתי ימים בעיצוב מוקפד, חשבתי שאני מציגה לו יצירת אמנות, והוא – בפשטות – לא אהב את הצבעים. נכנסתי לוויכוח כאילו מדובר בשאלה של חיים ומוות. בסוף הוא התרצה, אבל המחיר היה כבד: מתח, חוסר אמון, ותחושה שמשהו בי כבה.
בדיוק אז, בין המצגת הכחולה מדי לדיכאון הקל שחוויתי, הבנתי משהו: לא כל דבר שווה את המאמץ. זה לא אומר לוותר על העקרונות שלך, ממש לא. זה אומר לבחור את הקרבות שלך בתבונה. עכשיו, זה לא קל כמו שזה נשמע, אבל מבטיחה לך – זה משנה את החיים. רוצה לדעת איך עושים את זה? בואי נצא למסע משותף, מבטיחה שיהיו בו הפתעות.
אז איך בעצם בוחרים קרבות? יותר נכון – איך יודעים לא לבחור קרבות מסוימים?
נתחיל בשאלה פשוטה לכאורה: מה באמת חשוב לך? אני לא מדברת על מה אמורים להיות הערכים שלך, או מה נראה טוב להגיד בראיון עבודה. אני מדברת על מה שבאמת, אבל באמת מפעיל אותך. מה גורם לך לקום בבוקר עם ניצוץ בעיניים? מה הדבר הזה שאת מוכנה להילחם עליו גם כשקשה?
אני שואלת את עצמי את זה כל הזמן. פעם, לפני שקראתי את המחקר המעניין הזה על ניהול קונפליקטים בעבודה של ד"ר טניה מנזם (שעובדת עם חברות ענק), הייתי ישר קופצת לכל ויכוח שהריח לי כמו חוסר צדק. עכשיו אני עוצרת לרגע ושואלת: האם הקרב הזה משרת את הערכים שלי? האם הוא מקדם אותי למטרה שאני באמת מאמינה בה?
לפעמים, התשובה היא כן. כשמדובר בהגנה על חברים, או כשמישהו מנסה לנצל אותי, אני לא מהססת. אבל כשזה מגיע לדברים קטנים, לדעות שונות, או סתם לאגו – אני משתדלת לנשום עמוק ולשחרר.
רגע, אבל איך יודעים מתי זה "קטן" ומתי זה "חשוב"? שאלה מצוינת!
תראי, אין פה נוסחת קסם, אבל יש כמה שאלות שאני שואלת את עצמי:
- מה המחיר? האם הקרב הזה יפגע ביחסים שלי עם אנשים שאני אוהבת? האם הוא ישפיע על הבריאות הנפשית שלי? האם הוא יגרום לי לבזבז זמן ואנרגיה שאני יכולה להשקיע בדברים חשובים יותר?
- מה הסיכוי לנצח? האם יש לי סיכוי אמיתי לשנות את דעתו של הצד השני? האם יש לי את הכוח והמשאבים לנצח בקרב הזה? לפעמים, עדיף פשוט להשלים עם המצב ולהמשיך הלאה.
- מה האלטרנטיבה? האם יש דרך אחרת להשיג את מה שאני רוצה בלי להיכנס לקרב? האם אני יכולה להתפשר, לוותר, או פשוט לשנות את הגישה שלי? לפעמים, הפתרון הכי טוב הוא פשוט לשחרר.
אני יודעת, זה נשמע קצת כמו "להיות נחמדה מדי", אבל זה לא העניין. זה עניין של להיות חכמה. זה עניין של להבין שהחיים קצרים מדי בשביל לבזבז אותם על קרבות שלא שווים את זה.
יש כאן עניין של פרופורציות. אני זוכרת שקראתי פעם, באיזה בלוג של פסיכולוגיה חיובית (מצטערת, לא זוכרת בדיוק איפה), על החשיבות של פרספקטיבה. כשאנחנו תקועים בתוך ויכוח, קל לנו לאבד את הראייה הרחבה. קל לנו לשכוח שיש דברים חשובים יותר בחיים.
וכאן מגיעה התובנה המפתיעה: לפעמים, הניצחון הכי גדול הוא לוותר.
כן, שמעת נכון. לפעמים, הצעד הכי חכם הוא פשוט להניח לזה. להבין שהאגו שלך לא שווה את המחיר. להבין שיש דברים חשובים יותר בחיים מאשר להיות צודקת.
תחשבי על זה רגע: כמה פעמים ניצחת בוויכוח, אבל הרגשת רע אחרי זה? כמה פעמים הוכחת שאת צודקת, אבל איבדת חבר בדרך? לפעמים, עדיף פשוט לשתוק, לחייך, ולהמשיך הלאה. זה לא אומר שאת חלשה, זה אומר שאת חכמה.
אז מה למדנו היום? שבחירת קרבות היא לא עניין של כוח, אלא עניין של תבונה. שחשוב לדעת מה הערכים שלנו, מה המטרות שלנו, ומה המחיר שאנחנו מוכנים לשלם. ושלא תמיד הניצחון הכי גדול הוא לנצח בוויכוח.
עכשיו, אני רוצה לשמוע ממך: איזה קרב את מצטערת שנכנסת אליו? איזה ניצחון היה בעצם הפסד? שתפי אותי בתגובות, בואי נמשיך את השיחה. וזכרי, את לא לבד. כולנו עושים טעויות, וכולנו לומדים בדרך הקשה. אבל הכי חשוב זה להמשיך לנסות, להמשיך לגדול, ולהמשיך לבחור את הקרבות שלנו בתבונה. מבטיחה שזה שווה את זה.
