האמת? תמיד צחקתי על מיינדפולנס. "אין לי זמן לזה," הייתי אומרת, בזמן שאני בולעת ארוחת צהריים מול המחשב ודואגת בו זמנית למיליון דברים. מדיטציה? נשמע כמו משהו שאנשים רגועים עושים, לא אני, מלכת החרדה הבלתי מעורערת.
ואז, יום אחד, אחרי שבוע מטורף במיוחד, מצאתי את עצמי בוהה בקיר, מותשת ומרוקנת. הבנתי משהו פשוט: אני מבלה כל כך הרבה זמן בדאגה לעתיד או בניתוח העבר, שאני שוכחת לחיות עכשיו. זה היה הרגע שבו החלטתי לתת למיינדפולנס צ'אנס, אבל בתנאים שלי.
מיינדפולנס זה לא רק מדיטציה (ואפילו אני הצלחתי!)
רובנו חושבים שמיינדפולנס זה רק לשבת בעיניים עצומות ולנסות "לנקות את הראש." אבל האמת היא שמיינדפולנס זה הרבה יותר רחב מזה. זה פשוט לשים לב, באמת לשים לב, למה שקורה ברגע הזה, בלי לשפוט.
פרופ' ג'ון קבאט-זין, מחלוצי המיינדפולנס בעולם המערבי, הגדיר את זה כ"תשומת לב מכוונת לרגע הנוכחי, ללא שיפוטיות." (Kabat-Zinn, J. (2003). Mindfulness-based interventions in context: Past, present, and future. Clinical Psychology: Science and Practice, 10(2), 144-156.). אבל מה זה אומר בפועל?
זה אומר שאפשר להיות מיינדפול גם כשאתם שוטפים כלים. כן, שמעתם נכון. במקום לחשוב על הפגישה המעיקה מחר, שימו לב לטמפרטורת המים, לריח של הסבון, לתחושה של הצלחת החלקה בידיים. זה נקרא "להיות נוכחים."
הסוד הוא במיקוד הקשב (ואפילו טיקטוק יכול לעזור)
בהתחלה, זה הרגיש לי קצת מטופש. מה כבר מעניין בשטיפת כלים? אבל אז הבנתי את הנקודה: זה לא משנה מה אתם עושים, אלא איך. המטרה היא לא לברוח מהמחשבות, אלא פשוט לתת להן לחלוף, כמו עננים בשמיים.
פעם, כשניסיתי לעשות מיינדפולנס בזמן נסיעה באוטובוס, התחלתי להתרגז מהרעש ומהצפיפות. ואז נזכרתי בעצה שקראתי פעם באיזה בלוג על פסיכולוגיה (לא זוכרת בדיוק איפה, אבל זה היה משהו בסגנון "למצוא יופי בדברים הפשוטים"). החלטתי לנסות לשים לב לצבעים של הבניינים, לצורות של האנשים, לטקסטורות של הבדים. פתאום, הנסיעה הפכה למעניינת יותר, ואני הרגשתי קצת פחות לחוצה.
תקשיבו, גם טיקטוק יכול להיות כלי למיינדפולנס! נכון, זה נשמע מטורף, אבל אם אתם מוצאים סרטונים שמרגיעים אתכם או מעוררים בכם סקרנות, למה לא? העיקר שתשימו לב איך אתם מרגישים בזמן שאתם צופים, ולא רק תגללו בלי סוף.
אבל מה עושים כשהמחשבות לא מפסיקות לרוץ?
זאת השאלה האמיתית, נכון? כי להיות רגועים זה נחמד, אבל מה קורה כשאתם לחוצים, עצבניים או מודאגים?
אז יש לי בשבילכם שני דברים: קודם כל, אל תאשימו את עצמכם. זה בסדר גמור שהמחשבות ירוצו. כולנו בני אדם.
דבר שני, נסו את "טכניקת הנשימה 4-7-8". זה משהו שלמדתי מחברה שהיא מורה ליוגה, והאמת היא שזה עוזר לי כמעט תמיד. פשוט שבו בנוח, שאפו אוויר דרך האף למשך 4 שניות, עצרו את הנשימה למשך 7 שניות, ונשפו אוויר דרך הפה למשך 8 שניות. חזרו על זה כמה פעמים, ותראו איך אתם מרגישים. (Weil, A. (2015). Spontaneous Happiness. Little, Brown Spark.)
אני יודעת, זה נשמע פשוט מדי. אבל לפעמים, הדברים הפשוטים הם הכי אפקטיביים. כשאתם ממוקדים בנשימה, אתם מכריחים את המוח שלכם להתמקד בהווה, וזה עוזר להרגיע את החרדה.
מיינדפולנס זה לא תרופת פלא, אבל זה משנה את המשחק
אני לא אגיד לכם שמיינדפולנס פתר לי את כל הבעיות. זה לא נכון. אבל זה כן עזר לי להבין שאני יכולה לשלוט בתגובה שלי למחשבות שלי. אני לא חייבת להאמין לכל מה שהמוח שלי אומר לי.
זה כמו ללמוד שפה חדשה. בהתחלה, זה קשה ומבלבל. אבל ככל שמתרגלים יותר, זה הופך להיות קל יותר וטבעי יותר.
אז מה עכשיו? אתם לא חייבים לשבת שעות ולעשות מדיטציה. פשוט תתחילו בקטן. שימו לב לטעם של הקפה שלכם, לתחושה של הרוח על הפנים, לצלילים של הסביבה. תהיו נוכחים.
אולי תגלו, כמוני, שמיינדפולנס זה לא רק משהו שאנשים רגועים עושים. זה משהו שעוזר לנו להיות רגועים יותר. ואולי, רק אולי, זה גם יעזור לכם לחיות קצת יותר בהווה.
אני תוהה, איזה רגע קטן ביום שלכם אתם יכולים להפוך לרגע של מיינדפולנס כבר עכשיו?
