אני לא יודעת מה איתכן, אבל לי נמאס להילחם במוח שלי. אתן יודעות, זה שמתכנן לי יום מושלם ברשימות מפורטות, ואז צוחק לי בפנים כשאני מוצאת את עצמי גוללת באינסטגרם שעתיים אחרי שהייתי אמורה להתחיל לעבוד. כמה פעמים אמרתן לעצמכן "מחר יהיה אחרת"? אני איבדתי את הספירה.
אבל רגע, מה אם במקום להילחם בו, נלמד לדבר בשפה שלו? מה אם נגלה איך המוח שלנו באמת עובד, וניצור תזכורות שלא רק יזכירו לנו מה לעשות, אלא ירצו שנבצע את זה?
אז בואו נצא למסע קצר, כן? נתחיל בסיפור אישי מביך במיוחד, נצלול קצת למחקרים מפתיעים (באמת, חלקם הזויים!), ונסיים עם כמה תובנות שיכולות לשנות את כל המשחק. מוכנות?
הטעות שעזרה לי להבין הכל (ואולי גם לכן)
לפני כמה שנים, התחלתי פרויקט עצום בעבודה. הייתי בטוחה שאני יכולה לעשות הכל לבד, ושכחתי לגמרי את העובדה הפשוטה: אני לא סופרמן (או סופרוומן, במקרה הזה). התוצאה? התמוטטות עצבים קלה, קפה שנשפך על המחשב הנייד, וים של תירוצים לבוס שלי.
אבל בין הבלגן והדמעות, הבנתי משהו חשוב: לא משנה כמה אני חכמה או מוכשרת, המוח שלי עדיין צריך עזרה. הוא צריך תזכורות שאפשר לסמוך עליהן, שיטות עבודה מובנות, ובעיקר – הרבה חמלה עצמית.
הכירו את המוח ה"מתנגדן" (ומה לעשות איתו)
אז איך גורמים למוח שלנו לשתף פעולה? ד"ר ווינצ'ל, פסיכולוגית קלינית שחקרה את הנושא, מציעה גישה מעניינת: להבין את ה"מתנגדים" הפנימיים שלנו. אלו אותם קולות קטנים שאומרים לנו "לא בא לי", "אני עייפה", או "אני אעשה את זה אחר כך". (Winchel, 2011)
הטיפ שלה? לא להילחם בהם ישירות, אלא למצוא דרך לעקוף אותם.
אבל רגע, מה זה אומר בפועל?
- תזכורות "גמישות": במקום לכתוב "לרוץ 5 ק"מ", נסו "לצאת להליכה קצרה בחוץ". אם תרגישו טוב, תוכלו להגביר את הקצב. אם לא – לפחות יצאתם מהבית.
- "חוק שתי הדקות": אם משימה לוקחת פחות משתי דקות, תעשו אותה מיד. להוריד את הכביסה מהמכונה, לענות למייל חשוב, לשטוף את הכוס מהקפה – פעולות קטנות שמצטברות להרגשה טובה.
- תזכורות "מקושרות": תחברו משימות שאתן רוצות לעשות למשימות שכבר עושות באופן אוטומטי. לדוגמה: "אחרי שאני מצחצחת שיניים, אני אשתה כוס מים".
הקסם של הטקסים הקטנים (ומה הקשר לריטואלים עתיקים?)
גיליתי משהו משעשע: המוח שלנו אוהב טקסים. זה לא משנה אם זה טקס תה יפני מסורתי או סתם הדלקת נר ריחני לפני שמתחילים לעבוד – העיקר שיש איזושהי פעולה קבועה שמסמנת למוח "עכשיו עושים משהו חשוב".
עכשיו, לפני שתחשבו שאני קצת משוגעת, תחשבו על זה: למה אנשים עושים יוגה או מדיטציה? כי הטקסים האלה עוזרים להם להתמקד, להירגע ולהיכנס למצב תודעה שונה. (Ross, 2015)
אז איך אתן יכולות ליצור טקסים קטנים משלכן?
- בחרו פעולה קבועה: זה יכול להיות כל דבר – להדליק נר, להכין כוס תה, להשמיע מוזיקה מרגיעה, לעשות כמה מתיחות קלות.
- חזרו על הפעולה בכל פעם לפני שאתן מתחילות משימה: עם הזמן, המוח שלכן יקשר את הפעולה הזו למשימה עצמה, ויהיה לכן קל יותר להתחיל.
- היו סבלניות: זה לוקח זמן להטמיע טקס, אז אל תתייאשו אם זה לא עובד מיד.
אבל רגע, מה אם כל זה לא עוזר?
בואו נהיה כנות לרגע: לפעמים, שום תזכורת או טקס לא יעזרו. לפעמים, המוח שלנו פשוט יחליט שהוא לא רוצה לעשות כלום, וזה בסדר גמור.
הדבר הכי חשוב הוא לא להכות את עצמכן. לזכור שכולנו בני אדם, ושלפעמים אנחנו צריכים לנוח. לתת לעצמנו רשות לא לעשות כלום, בלי להרגיש אשמה.
למה? כי מחר יום חדש. וגם כי חמלה עצמית היא כלי העבודה הכי חשוב שיש לנו.
אז מה אתן חושבות? איזה טקס קטן תאמצו כבר היום? ואם יש לכן טיפים נוספים, אני ממש אשמח לשמוע!
