אני זוכרת בוקר אחד, לפני כמה שנים, שהרגשתי בו פשוט... מובסת. השעון צלצל, כמובן, בשעה הנכונה, אבל הראש שלי סירב לשתף פעולה. זה היה קרב. קרב מול עצמי. עוד יום של "צריכה", של רשימות "חייבת", של מרדף אחרי מטלות.
אני חושבת שרובנו מכירות את ההרגשה הזו, נכון? את התחושה ש"בוקר טוב" הוא יותר הצהרה מאשר מציאות. כאילו מישהו החליט בשבילנו איך הבוקר שלנו אמור להיראות, וכל מה שנשאר לנו זה לעמוד בקצב.
פעם הייתי בטוחה שאם רק אצליח לייעל את הבוקר שלי, למצוא את ה"האק" המושלם, הכל יסתדר. קראתי עשרות מאמרים על "שגרת בוקר מנצחת", ניסיתי את כל האפליקציות, אפילו קניתי את היומן הכי טרנדי באינסטגרם. (כן, גם אני נפלתי בפח).
אבל אז הבנתי משהו: הבעיה לא הייתה בבוקר. הבעיה הייתה בי.
הבנתם?
הבנתי שאני נלחמת בעצמי. מנסה לדחוס את עצמי לתבנית שלא מתאימה לי. וזה, חברות, פשוט לא עובד.
מה כן עובד? זה מה שאני רוצה לחלוק איתכן היום. לא עוד רשימת טיפים, אלא מסע. מסע אל תוך הבוקר שלנו, אל תוך עצמנו.
מקורות השראה לא שגרתיים: מ"האמנות של לא לשים לב" ועד מחקרים על שינה
אחת התובנות הגדולות שלי הגיעה דווקא מספר שלא קשור ישירות לשגרת בוקר: "האמנות של לא לשים לב" של מארק מנסון. מנסון טוען שאחת הבעיות הגדולות שלנו היא שאנחנו משקיעים יותר מדי אנרגיה במה שלא חשוב. זה נשמע פשוט, אבל כשמיישמים את זה על הבוקר, זה משנה הכל. (Manson, M. (2016). The Subtle Art of Not Giving a F*ck: A Counterintuitive Approach to Living a Good Life. HarperOne.)
פתאום הבנתי שאני מבזבזת את האנרגיה הבוקרת שלי על דברים כמו לבדוק מיילים (דבר ראשון!), לעקוב אחרי החדשות (שבדרך כלל רק גורמות לי חרדה) ולנסות להספיק כמה שיותר.
אבל מה באמת חשוב?
התחלתי לשאול את עצמי: מה יגרום לי להרגיש טוב בבוקר? מה ייתן לי אנרגיה, שמחה, תחושת חיבור לעצמי?
והתשובה, כצפוי, הייתה מאוד אישית.
רגע של חוסר אונים: איך ידעתי מה באמת חשוב?
אני מודה, בהתחלה לא היה לי מושג. הרגשתי אבודה. אבל אז נזכרתי במחקרים על שינה ועל הקשר בין שינה איכותית לתחושת רווחה. הבנתי שאולי הבעיה היא לא בשעה שאני קמה, אלא באיכות השינה שלי. (Walker, M. (2017). Why We Sleep: Unlocking the Power of Sleep and Dreams. Scribner.)
התחלתי להתמקד בשיפור השינה שלי: כיביתי מסכים שעה לפני השינה, הקשבתי למדיטציות, הקפדתי על שעות שינה קבועות. וניחשתם נכון - זה עשה פלאים.
אבל השינוי האמיתי קרה כששילבתי את העבודה על השינה עם ניסויים אישיים. התחלתי להתנסות בדברים שונים בבוקר, ולשים לב איך הם משפיעים עלי.
ניסיתי יוגה, מדיטציה, כתיבה, קריאה, ריקוד, אפילו סתם לשבת בשקט ולשתות קפה. (כן, אני יודעת, ממש פורצת דרך).
הקטע הוא לא למצוא את ה"דבר" המושלם, אלא להקשיב לעצמך. להבין מה את צריכה בבוקר, לא מה האינסטגרם אומר לך שאת צריכה.
הכישלונות שלי: מה לא עבד ואיך למדתי מזה
אני חייבת להיות כנה איתכן: לא הכל היה ורוד. היו לי הרבה כישלונות בדרך.
היו בקרים שבהם קמתי מוקדם מדי, מתוך אמונה שאם רק יהיו לי יותר שעות, הכל יהיה טוב יותר. אבל מהר מאוד הבנתי ששינה טובה חשובה יותר מעוד שעה של עבודה.
היו בקרים שבהם ניסיתי לדחוס יותר מדי פעילויות לשגרה שלי. יוגה, מדיטציה, כתיבה, קריאה - הכל לפני 8 בבוקר! כמובן שזה הסתיים בתחושת תסכול ועומס.
הכישלונות האלה לימדו אותי משהו חשוב: צריך להיות סבלניים עם עצמנו. צריך לתת לעצמנו זמן לגלות מה עובד בשבילנו. וצריך לזכור שמותר לנו לשנות את דעתנו.
פסקת תובנה קצרה: הבוקר שלנו הוא לא גזר דין. הוא הזדמנות.
וזה בדיוק המקום שבו אנחנו מגיעות אל התובנה המפתיעה: הבוקר הוא לא משהו שצריך "לנצח". הוא לא עוד משימה ברשימה שלנו. הוא הזדמנות. הזדמנות להתחבר לעצמנו, הזדמנות לעשות משהו שאנחנו אוהבות, הזדמנות להתחיל את היום ברגל ימין.
הדרך שלי: איך אני סוף סוף בן אדם בבוקר
אז מה אני עושה היום בבוקר?
אני קמה בשעה שמרגישה לי נכונה. לא מוקדם מדי, לא מאוחר מדי. אני שותה כוס מים, עושה כמה תרגילי מתיחה קלים, ואז... אני בוחרת מה לעשות.
לפעמים אני עושה יוגה, לפעמים אני כותבת, לפעמים אני סתם יושבת בשקט ושותה קפה. אין לי שגרה קבועה. אני מקשיבה לעצמי, ונותנת לעצמי את מה שאני צריכה.
והכי חשוב: אני לא שופטת את עצמי. אם אני לא מצליחה לעשות יוגה, זה בסדר. אם אני מרגישה שאני צריכה עוד שעה של שינה, זה גם בסדר.
הבנתם?
הפסקתי להילחם בעצמי. התחלתי להקשיב לעצמי. והפלא ופלא - סוף סוף התחלתי להרגיש בן אדם בבוקר.
אבל זו רק ההתחלה. אני עדיין לומדת, עדיין מתנסה, עדיין מגלה דברים חדשים על עצמי. ואני מזמינה אתכן להצטרף אלי למסע הזה.
אז, מה הדבר האחד שאתן יכולות לעשות מחר בבוקר כדי להתחיל את היום קצת אחרת? אני מחכה לשמוע!
