אוקיי, בואי נדבר רגע ברצינות. לא ברצינות של "עוד פוסט מוטיבציה", אלא ברצינות של חברה טובה שמסתכלת לך בעיניים ואומרת לך משהו שאולי לא תרצי לשמוע, אבל חייבת.
כמה פעמים מצאת את עצמך אומרת "אני חייבת לעשות את זה" או "אני צריכה להספיק הכל"? אני זוכרת תקופה שהמשפט הזה היה הפסקול של החיים שלי. בין עבודה, לימודים, חברים, משפחה, חוגים, ואינסוף משימות, הרגשתי כמו לוליין שמנסה להחזיק באוויר יותר מדי צלחות. ואז, באיזה רגע של שבירה, הבנתי משהו.
השיחה הכי חשובה שאנחנו צריכות לנהל עם עצמנו היא לא על איך להספיק יותר, אלא על מה אנחנו בוחרות להספיק.
(אגב, זה לא אני המצאתי. שמעתי פעם פסיכולוג שאמר "אנחנו לא צריכים יותר זמן, אנחנו צריכים יותר בחירה.")
אבל רגע, לפני שאת מתחילה לגלגל עיניים ולחשוב "נו, עוד קלישאה", תני לי להסביר.
המלכודת של ה"הכל"
כולנו גדלנו לתוך תרבות שמקדשת הישגיות. "תצליחי בלימודים, תמצאי עבודה טובה, תתחתני, תקימי משפחה, תקני בית…". הרשימה הזו אינסופית, והיא יוצרת תחושה שאם לא נסמן את כל ה-Vים, אנחנו נכשלות. הבעיה היא שהרשימה הזו לא שלנו. היא רשימה שאחרים כתבו עבורנו.
(תחשבי על זה רגע. מאיפה הגיע הרעיון שאת חייבת להשיג דווקא את הדברים האלה?)
פעם, כשעוד הייתי בטוחה שאני חייבת להיות "הכי טובה", קראתי מחקר של ד"ר ברנה בראון על פגיעות. היא טענה שהיכולת שלנו להיות פגיעים היא המפתח לאותנטיות, לאהבה ולשמחה. אני, כמובן, הייתי סקפטית. פגיעות? זה נשמע כמו מתכון לאסון! אבל ככל שקראתי יותר, הבנתי שהיא צודקת. הניסיון להיות מושלמת הוא מתיש ובלתי אפשרי, ובסופו של דבר, הוא רק מרחיק אותנו מהדברים החשובים באמת.
(הנה רגע כנה: לקח לי שנים להפנים את זה. וגם היום, אני עדיין נופלת למלכודת הזו מדי פעם.)
אז מה עושים? איך בוחרים?
הנה כמה שאלות שאת יכולה לשאול את עצמך:
- מה באמת חשוב לי? (לא מה "אמור" להיות חשוב, אלא מה באמת גורם לי להרגיש חיה?)
- מה אני מוכנה לוותר עליו? (האם אני מוכנה לוותר על קידום בעבודה כדי לבלות יותר זמן עם המשפחה? האם אני מוכנה לוותר על בית גדול כדי לגור בעיר שאני אוהבת?)
- מה אני יכולה לעשות אחרת? (האם אני יכולה להאציל משימות בעבודה? האם אני יכולה לבקש עזרה מחברים או משפחה?)
אני יודעת, השאלות האלה לא קלות. הן דורשות אומץ וכנות. אבל הן הכרחיות. כי אם לא נבחר בעצמנו, אחרים יבחרו עבורנו. ואז נגלה שאנחנו חיות חיים שלא רצינו.
(ואגב, זה בסדר גמור לשנות את הבחירות שלנו. החיים הם דינמיים, ומה שהיה נכון לנו אתמול, אולי לא נכון לנו היום.)
אני זוכרת שפעם שמעתי הרצאה של ד"ר אדיר כהן, פסיכיאטר מומחה, על חשיבות האיזון בחיים. הוא אמר שהמוח שלנו צריך גם גירוי וגם מנוחה. אם אנחנו רק עובדים ועובדים ועובדים, אנחנו בסופו של דבר נקרוס. אנחנו צריכים גם זמן למשפחה, לחברים, לתחביבים שלנו, וסתם…להיות.
(זה נשמע כל כך פשוט, אבל ליישם את זה זה כבר סיפור אחר.)
לא חייבים להספיק הכל
אני יודעת, זה קשה. אנחנו חיים בעולם שמקדש הישגיות, ויש תחושה שאם לא נעשה הכל, אנחנו נישאר מאחור. אבל האמת היא שאף אחד לא יכול לעשות הכל. אנחנו צריכות לבחור במה אנחנו משקיעות את האנרגיה שלנו. ובחירה היא כוח.
(אל תתבלבלי. זה לא אומר שצריך לוותר על החלומות שלך. זה רק אומר שצריך להיות מודעים למחיר.)
אז בפעם הבאה שאת מרגישה מוצפת, עצרי רגע. שאלי את עצמך: מה באמת חשוב לי? ומה אני מוכנה לוותר עליו?
זו השיחה הכי חשובה שתנהלי עם עצמך. והיא יכולה לשנות לך את החיים.
(תזכרי: את לא חייבת להספיק הכל. את רק צריכה לבחור מה הכי חשוב לך.)
אני באמת רוצה לשמוע - מה חשבת על זה? האם משהו מזה נגע בך? שתפי אותי, אשמח לשמוע!
