האמת? שנים חשבתי שתיקוף רגשי זה סוג של ניסיון פתטי לרצות אנשים. נו, כמו להגיד למישהו שרגשותיו "בסדר" גם כשהוא מתנהג כמו ילד קטן. טעיתי בגדול.
בואו נתחיל רגע עם סיפור. לפני כמה שנים, אחרי פרידה קשה, מצאתי את עצמי בוהה בתקרה, מרגישה כמו סמרטוט רצפה. חברה טובה ניסתה לעודד אותי: "יהיה בסדר, את צעירה, תמצאי מישהו יותר טוב!". שמעתי את המילים, אבל הרגשתי... ריק. כאילו היא בכלל לא מבינה מה אני מרגישה.
היום, אני מבינה למה. היא לא תיקפה את הרגשות שלי. היא ניסתה "לתקן" אותם.
אז מה זה בכלל תיקוף רגשי?
בגדול, תיקוף רגשי זה הכרה בכך שהרגשות של מישהו אחר (וגם שלך!) הם אמיתיים ותקפים, גם אם את/ה לא מסכים/ה איתם, או מבין/ה אותם. זו לא הסכמה, זו הבנה.
זה לא אומר "את/ה צודק/ת", זה אומר "אני רואה שאת/ה מרגיש/ה ככה, ואני מכבד/ת את זה."
(רגע של תובנה: אנחנו משקיעים כל כך הרבה אנרגיה בלשנות את הרגשות של אחרים, במקום פשוט להיות איתם.)
חשבתם פעם למה כל כך קשה לנו לפעמים להקשיב באמת? למה אנחנו מיד קופצים עם פתרונות או ניסיונות הרגעה? זו שאלה מצוינת.
ד"ר מרשה לינהאן, הפסיכולוגית שפיתחה את ה-DBT (טיפול דיאלקטי התנהגותי), מדברת על תיקוף רגשי כמרכיב קריטי בבניית מערכות יחסים בריאות. וזה לא רק למטפלים! זה רלוונטי לכל מערכת יחסים – חברית, זוגית, משפחתית, אפילו עם עצמנו. (מקור: Linehan, M. M. (2014). DBT Skills Training Manual (2nd ed.). Guilford Press.)
למה כל כך קשה לנו לתקף רגשות?
אני מודה, גם לי זה לא תמיד בא בקלות. לפעמים, רגשות של אחרים (או שלי!) פשוט מלחיצים אותי. זה יכול להיות בגלל:
- חוסר נוחות: להיות ליד רגשות חזקים יכול להיות לא נעים.
- פחד: אנחנו מפחדים שנצטרך "לתקן" את הרגשות של האדם השני.
- חוסר הבנה: אנחנו לא מבינים למה מישהו מרגיש ככה, אז אנחנו מנסים לשנות את זה.
אבל מה אם אני אגיד לכם שאפשר אחרת?
(נקודת מפנה: תיקוף רגשי לא מחייב אותנו לפתור את הבעיה של מישהו אחר. הוא רק מחייב אותנו להיות שם בשבילו.)
איך עושים את זה בפועל?
- הקשבה אמיתית: תנו לאדם לדבר בלי להפריע, לשפוט או לתת עצות. פשוט הקשיבו.
- הכרה ברגש: אמרו משהו כמו "אני מבין שאת/ה כועס/ת/עצוב/מתוסכל/ת..."
- הצדקה (במידת האפשר): נסו להבין למה האדם מרגיש ככה. גם אם אתם לא מסכימים, נסו לראות את הדברים מנקודת מבטו. לדוגמה: "זה הגיוני שאת/ה מרגיש/ה ככה, בהתחשב במה שקרה."
- הימנעות מביטול: אל תגידו דברים כמו "אל תהיה עצוב/תכעס/תדאג". זה מבטל את הרגשות של האדם וגורם לו להרגיש לא מובן.
- חוסר שיפוטיות: קבלו את הרגשות של האדם בלי לשפוט אותו או את עצמכם.
(אזהרה: תיקוף רגשי הוא לא כלי לתמרן אנשים. הוא כלי ליצירת קשר אמיתי.)
הנה משהו מעניין: מחקרים מראים שאנשים שמקבלים תיקוף רגשי נוטים להיות בעלי דימוי עצמי גבוה יותר, יכולת טובה יותר להתמודד עם מצבי לחץ, ומערכות יחסים בריאות יותר. (מקור: Beckes, L., & Coan, J. A. (2011). Social baseline theory: The social regulation of safety and security. Current Opinion in Psychology, 1(1), 31-36.)
אבל רגע, יש עוד משהו.
תיקוף רגשי מתחיל מבפנים.
איך אנחנו יכולים לתקף את הרגשות של אחרים, אם אנחנו לא מסוגלים לתקף את הרגשות של עצמנו?
זו שאלה שמטרידה אותי הרבה בזמן האחרון. אנחנו חיים בעולם שמעודד אותנו להדחיק רגשות שליליים, להיות חזקים, להתגבר. אבל האמת היא, שרגשות הם חלק בלתי נפרד מהחוויה האנושית.
אז מה עושים? מתחילים בקטן.
- שימו לב לרגשות שלכם: אל תנסו להתעלם מהם או להדחיק אותם. פשוט תהיו מודעים אליהם.
- תנו לעצמכם רשות להרגיש: זה בסדר להרגיש עצובים, כועסים, מתוסכלים. הרגשות שלכם הם תקפים.
- דברו על זה: שתפו את הרגשות שלכם עם מישהו שאתם סומכים עליו.
- חפשו עזרה מקצועית: אם אתם מתקשים להתמודד עם הרגשות שלכם, אל תהססו לפנות לעזרה מקצועית.
האמת היא, שתיקוף רגשי הוא מסע. זה לא משהו שמשיגים בן לילה. אבל זה מסע ששווה לעשות. כי כשאנחנו לומדים לתקף את הרגשות שלנו ואת הרגשות של אחרים, אנחנו פותחים את עצמנו לקשרים עמוקים יותר, להבנה עצמית טובה יותר, ובעיקר – לחיים אותנטיים יותר.
אז מה אתכם? מוכנים לנסות? מה הדבר הראשון שתעשו כדי להתחיל לתקף את הרגשות של עצמכם או של מישהו אחר? אני באמת רוצה לדעת.
