אוקיי, בואו נדבר תכל'ס. מולטי-טאסקינג. המילה הזו נשמעת כל כך יעילה, כל כך "אני מספיקה הכל!". אבל האמת? היא שקר. פשוט ככה.
אני זוכרת תקופה שהייתי בטוחה שאני אלופת המולטי-טאסקינג. שיחות טלפון תוך כדי כתיבת מיילים, תוך כדי ארגון השולחן, תוך כדי תכנון ארוחת ערב בראש. וואו, נעמה, איזה כוח! אבל מה קרה בסוף? הטלפונים היו חצי-גימגום, המיילים מלאי שגיאות כתיב, השולחן עדיין מבולגן, וארוחת הערב הסתיימה בפיצה.
נשמע מוכר?
אז מה השתנה? הבנתי שאני לא סופר-וומן. ושאף אחת מאיתנו לא. ניסיתי להבין מה קורה שם בפנים, במוח שלי. קראתי קצת מחקרים (כמו זה של ד"ר ארל מילר מ-MIT שמראה איך המוח שלנו לא באמת עושה כמה דברים במקביל, אלא עובר ביניהם מהר-מהר). ואז נפל לי האסימון.
מה קורה כשאנחנו מנסות לעשות הכל ביחד?
אנחנו משלמות מחיר עצום. המחיר נקרא קשב. הקשב שלנו הוא משאב מוגבל, כמו כסף בארנק. כל פעם שאנחנו קופצות בין משימות, אנחנו מבזבזות אנרגיה עצומה רק על המעבר הזה. זה כמו להדליק ולכבות את האור כל שנייה – בסוף הנורה תישרף.
וגם האיכות נפגעת. תחשבי על זה רגע – כשאת באמת מרוכזת במשהו אחד, נכנסת למין "זון" כזה, נכון? את יותר יצירתית, יותר יעילה, יותר מחוברת. אבל כשאת מפוזרת בין כמה דברים, הכל הופך להיות בינוני מינוס.
אז למה אנחנו ממשיכות לעשות את זה לעצמנו? כי אנחנו חושבות שזה יעיל. כי אנחנו מרגישות שאנחנו חייבות להספיק הכל. כי העולם מצפה מאיתנו. אבל האמת היא שאנחנו פשוט מכורות לאשליה הזו.
ההתמכרות האמיתית למולטי-טאסקינג
המולטי-טאסקינג הוא כמו סוכר. טעים לרגע, אבל מזיק בטווח הארוך. הוא נותן לנו תחושת שליטה מזויפת, אבל בפועל הוא גורם לנו להיות יותר לחוצות, יותר עייפות, ויותר לא מרוצות. הוא משבש לנו את היכולת להתמקד במה שחשוב באמת.
אני זוכרת פעם ששמעתי את פרופ' גלעד דיאמנט (מומחה לנוירו-פסיכולוגיה) מדבר על איך מולטי-טאסקינג פוגע ביצירתיות. הוא הסביר שהיצירתיות פורחת דווקא כשהמוח שלנו משוטט, חולם, מתבונן. וכשאת עסוקה בלעשות מיליון דברים בו זמנית, אין לך רגע לנשום, לחלום, ליצור.
אז מה עושים? איך יוצאים מהלופ הזה?
הנה כמה טיפים שלמדתי בדרך הקשה:
- מודעות: קודם כל, שימי לב כמה פעמים ביום את קופצת בין משימות. תנסי לתפוס את עצמך ברגע האמת.
- מיקוד: בחרי משימה אחת, אחת בלבד, ותני לה את כל תשומת הלב שלך. תכבי את ההתראות בטלפון, תסגרי את הלשוניות המיותרות במחשב, תודיעי לכולם שאת לא זמינה.
- הפסקות: קחי הפסקות קצרות בין משימות. תקומי, תתמתחי, תנשמי אוויר צח. זה יעזור לך לטעון מצברים.
- תיעדוף: תלמדי להגיד "לא". לא לכל דבר חייבים להסכים, ולא הכל חייבים לעשות עכשיו. תתמקדי בדברים שבאמת חשובים לך.
- סבלנות: זה תהליך. לא תצליחי לשנות את ההרגלים שלך בן לילה. תהיי סבלנית לעצמך, ותחגגי כל ניצחון קטן.
זה לא קל, אני יודעת. אבל זה שווה את זה. תאמיני לי.
ועוד משהו קטן, אבל סופר חשוב: תאהבי את עצמך. תזכרי שאת לא חייבת להספיק הכל כדי להיות שווה. את כבר מדהימה כמו שאת.
לסיום, אני רוצה לשאול אותך שאלה: אם היית צריכה לבחור משימה אחת, אחת בלבד, לעבוד עליה היום – מה היא הייתה? ומה היה קורה אם היית נותנת לה את כל כולך?
אני סקרנית לשמוע מה את חושבת.
