אני זוכרת את הרגע הזה כאילו היה אתמול. יושבת מול היומן, עט ביד, נחושה לתכנן את השנה המושלמת. יעדים גרנדיוזיים, שאיפות מרקיעות שחקים… ואז, כעבור חודש, שוב אותה תחושה מעיקה של כישלון. מוכר לך?
כן, גם אני האמנתי פעם שיעדים חייבים להיות גדולים ומפחידים כדי להיות משמעותיים. ש"לכו על הירח, גם אם תפספסו תנחתו בין הכוכבים" זה מנטרה שאפשר ליישם בחיים האמיתיים. אבל אז גיליתי משהו אחר. גיליתי שיעדים כאלה גורמים לי רק לתסכול, חרדה ובעיקר – חוסר מעש. למה? כי הם נראים כל כך רחוקים, כל כך בלתי אפשריים, שפשוט אין לי מושג איך להתחיל.
ואז קרה משהו. נתקלתי במחקר של ד"ר גייל מת'יוס על חשיבותן של כוונות יישומיות (Implementation Intentions). היא גילתה שאנשים שמגדירים לעצמם לא רק מה הם רוצים להשיג, אלא גם איך בדיוק הם יעשו זאת, מצליחים הרבה יותר. זו הייתה נקודת מפנה.
ההבטחה שלי אלייך? אחרי שתקראי את זה, תסתכלי על היעדים שלך בעיניים חדשות. תביני למה מה שעבד עד עכשיו לא עבד, ואיך אפשר לעשות את זה אחרת – בצורה שתואמת את מי שאת באמת, את הקצב שלך, ואת הערכים שלך.
אז רגע, מה בעצם ההבדל בין יעד "גדול" ליעד "אפשרי"?
בואי נחשוב על זה רגע. יעד גדול הוא כמו לומר "אני רוצה להיות מאושרת". נשמע נפלא, נכון? אבל איך מודדים אושר? ומה בכלל עושים כדי להשיג אותו? זה מופשט מדי, כללי מדי.
יעד אפשרי, לעומת זאת, הוא כמו לומר "אני הולכת לצאת להליכה של 30 דקות כל בוקר בשעה 7:00". זה ספציפי, מדיד, בר השגה, רלוונטי ומוגבל בזמן – SMART, כמו שאוהבים לומר בעולם הניהול. אבל אני חושבת שזה יותר מזה. יעד אפשרי הוא יעד שמרגיש לך נכון.
אבל האמת היא שגם יעדים SMART יכולים לפעמים להרגיש… מכניים. כמו רובוט שמתקתק משימות. איפה הנשמה בתוך כל זה? אני שואלת את עצמי הרבה פעמים.
אז מה עושים?
מוסיפים טאץ' אישי.
אני אוהבת לחשוב על זה כמו בישול. יש מתכון בסיסי, אבל כל אחת מוסיפה את התבלינים שלה, את הטוויסט הקטן שהופך את המנה לייחודית.
לדוגמה, אם את רוצה להתחיל לכתוב, אל תגדירי יעד כמו "אני אכתוב ספר". זה מפחיד! במקום זה, תתחילי עם יעד כמו "אני אכתוב 15 דקות כל יום ביומן שלי". ואז, תני לעצמך חופש לכתוב על מה שבא לך באותו רגע. בלי לחץ, בלי ביקורת עצמית. רק לתת למילים לזרום.
אני יודעת, זה נשמע קל מדי. אבל תאמיני לי, זה עובד. אני יודעת את זה מניסיון.
היו תקופות שהייתי תקועה במעגל אינסופי של תכנונים וניתוחים. קראתי כל ספר אפשרי על פרודוקטיביות, השתתפתי בסדנאות, השקעתי הון בתוכנות ניהול משימות. אבל בסופו של דבר, גיליתי שהדבר הכי חשוב זה פשוט להתחיל. לקחת צעד קטן אחד, ואז עוד אחד, ועוד אחד.
זו אולי התובנה הכי חשובה שלמדתי. ההצלחה לא טמונה בתכנון המושלם, אלא ביכולת להתחיל.
וגם… להודות בטעויות. כי יהיו טעויות, אין מה לעשות. יהיו ימים שבהם לא תצליחי לעמוד ביעד שהצבת לעצמך. זה בסדר. זה לא אומר שנכשלת. זה אומר שאת אנושית.
כאן נכנס לתמונה עוד מחקר מעניין, הפעם של הפסיכולוגית קרול דואק על "חשיבה מתפתחת" (Growth Mindset). היא גילתה שאנשים שמאמינים שהיכולות שלהם יכולות להתפתח עם מאמץ ולמידה, מצליחים יותר מאלה שמאמינים שהיכולות שלהם קבועות.
אז בפעם הבאה שאת מרגישה שאת לא עומדת ביעדים שלך, תזכירי לעצמך שזה לא סוף העולם. זה רק הזדמנות ללמוד, לצמוח ולהשתפר.
ואגב, אם כבר מדברים על למידה, גיליתי מקור השראה מפתיע – הסרטונים של בוב רוס. כן, כן, הצייר ההוא עם האפרו הענק. הוא תמיד אומר שאפילו טעויות יכולות להפוך ליצירת אמנות. מדהים, לא?
עוד משהו קטן… לפעמים, דווקא כשאנחנו מנסים להשיג משהו בכוח, אנחנו מתרחקים ממנו. כמו במערכות יחסים. ככל שאנחנו לוחצים יותר, ככה הצד השני מתרחק יותר. לא ככה?
אז אולי כדאי לנסות גישה אחרת. גישה רכה יותר, סלחנית יותר, אוהבת יותר. במקום להילחם בעצמך, תנסי לשתף פעולה עם עצמך. תשאלי את עצמך: "מה בא לי לעשות היום? מה מרגיש לי נכון?"
הנה עוד תובנה מפתיעה: לפעמים, היעדים הכי חשובים הם אלה שאנחנו לא מתכננים מראש. אלה שצומחים מתוך סקרנות, תשוקה ופשוט… להיות נוכחים ברגע הזה.
אז מה עכשיו? עכשיו תסתכלי שוב על היומן שלך. על הרשימה האינסופית של המשימות והיעדים. ותשאלי את עצמך: "מה מכל זה באמת חשוב לי? מה מכל זה באמת עושה לי טוב?"
ואולי, רק אולי, תגלי שאת יכולה לוותר על חלק מהדברים. לפשט את החיים שלך. להתמקד במה שבאמת משנה. ואז, באופן מפתיע, תגלי שאת מצליחה להשיג הרבה יותר.
אז… מה דעתך? איזה יעד קטן את הולכת להגדיר לעצמך היום? אני באמת רוצה לדעת.
