אוקיי, בואו נדבר על זה רגע. באמת נדבר. כי כמה פעמים קרה לכם שישבתם מול מישהו, הנהנתם בנימוס, אבל הראש שלכם בכלל היה בסופר, או בריב עם בן הזוג, או בתכנון החופשה הבאה? אני מודה, קורה לי יותר מדי. ואז, ברגע האמת, כשמצפים ממני להגיב – וואלה, כלום. כאילו, הייתי שם פיזית, אבל מנטלית טיילתי ביקום מקביל.
פעם חשבתי שזה פשוט חוסר נימוס, או גרוע מזה – חוסר אכפתיות. אבל אז הבנתי, זה משהו עמוק יותר. זה המוח שלנו, הוא פשוט בנוי לשוטט. הוא אוהב את זה. הוא מחפש גירויים חדשים. ואם השיחה לא מספקת את הגירוי הזה, הוא בורח.
ואז נתקלתי במחקר של אוניברסיטת הרווארד שאמר בדיוק את זה: כ-50% מהזמן אנחנו בכלל לא חושבים על מה שאנחנו עושים ברגע הזה! מדהים, נכון? זה לא שאנחנו אנשים רעים, זה פשוט טבעי. (Killingsworth, M. A., & Gilbert, D. T. (2010). A wandering mind is an unhappy mind. Science, 330(6006), 932-932.)
אבל רגע, זה לא תירוץ! אנחנו רוצים להקשיב, אנחנו רוצים להיות שם בשביל האנשים שאכפת לנו מהם. אז מה עושים? איך עוצרים את המוח הזה מלנדוד?
הטעות שלי (ואולי גם שלכם): ניסיון לכפות ריכוז
פעם הייתי מנסה פשוט "להתרכז יותר חזק". כמו, בכוח! אבל זה תמיד נגמר בכישלון. זה רק גרם לי להיות יותר מתוסכלת ויותר מוסחת. כאילו אומרים לי "אל תחשבי על פיל ורוד", ברור שאחשוב על פיל ורוד!
ואז הבנתי משהו: זה לא עניין של כוח, זה עניין של טכניקה. זה כמו מדיטציה – את לא מנסה "לא לחשוב", את מנסה להחזיר את המחשבות שלך בעדינות כשהן מתחילות לנדוד.
אז איך עושים את זה בפועל? הנה כמה דברים שעובדים בשבילי:
- הנשימה – העוגן שלי: כן, זה נשמע קלישאתי, אבל זה עובד. כשאתם מרגישים שהמחשבות מתחילות לברוח, פשוט קחו כמה נשימות עמוקות. תרגישו את האוויר נכנס ויוצא מהגוף. זה מחזיר אתכם לרגע הזה. זה כמו לעצור רגע את הסרט שרץ לכם בראש.
- שאלות טובות – המפתח לחיבור: במקום רק להקשיב באופן פסיבי, תשאלו שאלות! אבל לא סתם שאלות, שאלות שבאמת מעניינות אתכם. שאלות שגורמות לבן אדם השני לחשוב, להרגיש, להיפתח. לדוגמה, במקום לשאול "איך היה היום שלך?", תשאלו "מה הדבר הכי טוב שקרה לך היום?". או "מה למדת היום?". זה משנה את כל הדינמיקה.
- הקשבה פעילה – לא רק שמיעה: הקשבה פעילה זה אומר להנהן, לחזור על מה שהבן אדם אמר במילים שלכם, לשקף רגשות. זה מראה לבן אדם השני שאתם באמת שם, שאתם מקשיבים. וזה גם עוזר לכם להישאר מרוכזים, כי אתם צריכים לעבד את המידע.
הנה משהו שאולי לא חשבתם עליו: מחקרים מראים שהקשבה פעילה יכולה להפחית מתח וחרדה. (Bodie, G. D. (2011). The active-empathic listening scale: Development and preliminary validation. Communication Quarterly, 59*(2), 138-163.) כשאתם באמת מקשיבים, אתם פחות שופטים, פחות מנתחים, פחות חושבים על עצמכם. אתם פשוט שם בשביל הבן אדם השני.
- חמלה עצמית – כשנכשלים, קמים: אל תצפו מעצמכם להיות מושלמים. כולנו מוסחים לפעמים. כשאתם שמים לב שברחתם באמצע שיחה, אל תלקו את עצמכם. פשוט תחזרו בעדינות לרגע הזה. תתנצלו אם צריך. העיקר הכוונה.
- הסביבה – משנה משחק: תשימו לב איפה אתם נמצאים כשאתם מדברים עם אנשים. אם אתם יושבים מול הטלוויזיה או עם הטלפון ביד, הסיכוי להסחת דעת עולה משמעותית. תמצאו מקום שקט ונוח, שמאפשר לכם להתרכז. לפעמים אפילו טיול קצר בחוץ יכול לעשות את ההבדל.
הטוויסט המפתיע: הקשבה לעצמנו
אבל רגע, יש עוד משהו. וזה אולי החלק הכי חשוב. כדי להקשיב באמת לאחרים, אנחנו צריכים קודם כל להקשיב לעצמנו. מה זה אומר? זה אומר להיות מודעים למחשבות ולרגשות שלנו. למה אנחנו מוסחים? מה מפריע לנו? מה מעסיק אותנו? כשאנחנו מבינים את עצמנו טוב יותר, אנחנו יכולים להיות יותר נוכחים בשיחות עם אחרים.
אני יודעת, זה קשה. זה דורש עבודה. זה דורש מודעות עצמית. אבל זה שווה את זה. כי בסופו של דבר, הקשבה אמיתית היא מתנה. מתנה שאנחנו נותנים לעצמנו ולאחרים.
אז בפעם הבאה שאתם יושבים מול מישהו, תזכרו: זה לא רק עניין של לשמוע את המילים, זה עניין של להיות שם. באמת להיות שם. עם כל הלב והנשמה.
אני עדיין לומדת את זה, מודה. יש לי עוד דרך ארוכה. אבל אני מאמינה שאם נתאמן, נצליח להיות יותר נוכחים, יותר קשובים, יותר אנושיים.
מה דעתכם? מה הטיפים שלכם להקשבה טובה יותר? אשמח לשמוע!
