האמת? גם אני נפלתי בפח.
זוכרת את התקופה הזו שהייתי משווה את עצמי לרובוט משומן? רשימות אינסופיות, טכניקות "פריון" שמרוקנות אותך מבפנים, הרגשה מתמדת של "לא מספיק". בסוף היום הייתי שבורה, לא בגלל העבודה, אלא בגלל הדרך שבה עשיתי אותה.
אבל אז הבנתי משהו: פרודוקטיביות אמיתית לא אמורה להרגיש כמו מלחמה. היא צריכה להיות ריקוד, שבו את מכתיבה את הקצב.
במאמר הזה, אני לא הולכת למכור לך עוד שיטה "מושלמת". אני הולכת לחלוק איתך את המסע שלי – איך מצאתי את האיזון בין עשייה משמעותית לבין שמירה על השפיות. מוכנה?
למה אנחנו בכלל רצות אחרי פרודוקטיביות?
תחשבי על זה רגע. מאיפה מגיע הלחץ הזה להספיק יותר, לעשות יותר, להיות יותר? לפעמים זה מגיע ממקומות חיצוניים – הבוס, החברה, האינסטגרם. אבל הרבה פעמים זה מגיע מבפנים.
אנחנו מפחדות לפספס. מפחדות להישאר מאחור. מפחדות שלא נהיה מספיק טובות.
פרופסור בריאן טרייסי, בספרו "Eat That Frog!", מדבר על החשיבות של תעדוף משימות. הוא טוען שאם יש לך כמה משימות חשובות, כדאי להתחיל עם הקשה ביותר – ה"צפרדע" – כדי להסיר אותה מהדרך. אבל מה קורה כשה"צפרדע" הזו גורמת לך בחילה?
הנה תובנה שהפתיעה אותי: לפעמים, הפעולה הכי פרודוקטיבית היא דווקא לעצור.
אני יודעת, זה נשמע כמו קלישאה ניו אייג'ית. אבל תחשבי על זה: כשאת שרופה, את לא עובדת ביעילות. את עושה טעויות, את מתעצבנת, ואת מבזבזת הרבה יותר אנרגיה.
איך להפוך את הפרודוקטיביות לבעלת ברית, ולא לאויב?
אני לא אגיד לך למחוק את רשימת המשימות שלך ולעבור לגור במערה בהודו (למרות שזה נשמע מפתה לפעמים). אבל הנה כמה דברים שלמדתי ועזרו לי:
- תקשיבי לגוף שלך. זה אולי נשמע טריוויאלי, אבל רובנו מתעלמות מהסימנים שהגוף שלנו שולח. כאב ראש? עייפות? עצבנות? אלו סימנים שהגוף שלך צועק "תעצרי!".
- תתעדפי מתוך תשוקה, לא רק מתוך חובה. מה באמת חשוב לך? מה גורם לך להתרגש? תתחילי שם. גרטשן רובין, בספרה "The Four Tendencies", מדברת על ארבעה סוגי אנשים ואיך הם מגיבים לציפיות – חיצוניות ופנימיות. אם את "אובליגר" (Obliger), את צריכה ציפיות חיצוניות כדי לעמוד במשימות. אם את "מורדת" (Rebel), את תעשי רק מה שאת רוצה לעשות. תביני איזה סוג את, ותבני את הפרודוקטיביות שלך בהתאם.
- תגדירי מחדש הצלחה. הצלחה לא נמדדת רק במספר המשימות שסיימת. היא נמדדת גם באיך את מרגישה, ביחסים שלך, בשמחה שלך. זוכרת את הפעם ההיא שהספקת כל כך הרבה אבל הרגשת ריקנות מוחלטת בסוף היום? זה לא שווה את זה.
- תתני לעצמך זמן למשחקים. קריאה, יצירה, שיחה עם חברים – כל הדברים האלה ממלאים אותנו באנרגיה ומעוררים השראה. הם לא "בזבוז זמן". הם השקעה בעצמך.
האם אפשר להיות פרודוקטיבית וגם מאושרת?
אני לא אגיד לך שזה קל. יש ימים שבהם אני עדיין נופלת לפח של המרוץ אחרי הפרודוקטיביות. אבל אני מזכירה לעצמי:
אני לא רובוט. אני אנושית.
מותר לי לנוח, מותר לי לטעות, מותר לי לשנות את דעתי.
אז, מה את אומרת? מוכנה לנסות את הגישה הזו? מוכנה להחזיר את הנשמה למשוואה? שתפי אותי בתגובות, זה מסקרן אותי לשמוע מה עובד בשבילך!
