היי, נעמה כאן. בואו נדבר על תזכורות. האמת? אני שונאת אותן. או לפחות, שנאתי. תמיד הרגשתי שהן כמו נזיפות קטנות מהיקום – "נו, שכחת שוב?". אבל אז הבנתי משהו: זה לא אני. זה המוח שלי. והמוח שלי, כמו של כולנו, הוא יצור מוזר ומורכב.
אבל לפני הכל, שאלה: מתי בפעם האחרונה הגדרת תזכורת, אבל איכשהו... התעלמת ממנה? אל תתביישי, קורה לטובות ביותר.
האמת המרה על תזכורות (ואיך היא שינתה את הכל)
תמיד האמנתי שאם רק אהיה "יותר מאורגנת", התזכורות יהפכו לחברות הכי טובות שלי. קניתי את היומן הכי יפה, הורדתי את האפליקציה הכי מתוחכמת... וכלום. עדיין פישלתי. שוב ושוב.
ואז נתקלתי במחקר (ששינה לי את החיים, אני נשבעת!) של ד"ר דייוויד רוק, נוירו-מנהל מומחה, שדיבר על "איום הזהות". הרעיון הוא פשוט: המוח שלנו שונא להרגיש מאוים. ותזכורות, במיוחד כאלה שמרגישות כמו ביקורת, גורמות לו בדיוק את זה. הוא מתחיל להתנגד, להתעלם, למצוא תירוצים.
הבנתם? זה לא עצלנות. זה מנגנון הגנה!
אז מה עושים? הופכים את התזכורות לחברות, לא לאויבות:
- חמלה עצמית היא שם המשחק: במקום תזכורות נוקשות, נסו תזכורות חומלות. לדוגמה, במקום "לקנות חלב", נסו "לדאוג לעצמך ולאכול ארוחת בוקר טובה". זה משנה הכל. רגע של חמלה עצמית.
- מקום ושעה קובעים: תחשבו על זה: כמה פעמים קיבלתן תזכורת בזמן הכי לא מתאים? אני ניחש: טונות. מחקרים מראים (וגם האינטואיציה!) שתזכורות אפקטיביות הן תזכורות שמגיעות בזמן הנכון ובמקום הנכון. אם אתן צריכות לקנות חלב, התזכורת צריכה להופיע כשאתן עוברות ליד הסופר, לא באמצע פגישת זום.
- לא חייבים להיות מושלמים: אני יודעת, זה קשה. אבל תזכורות לא צריכות להיות מפורטות כמו רשימת קניות לחג. לפעמים, תזכורת קצרה כמו "לנשום" יכולה לעשות פלאים.
- גוונו! המוח שלנו אוהב דברים חדשים, אבל מהר מאוד מתרגל להכל. אל תשתמשו באותן תזכורות קוליות או ויזואליות. החליפו צלילים, משפטים, צבעים, תמונות - העיקר לשמור על המוח ערני. נכון שזה נשמע מעייף? אולי, אבל התוצאה משתלמת.
- הכירו את עצמכם: יש אנשים שמאבדים פתקים, יש כאלה שמתעלמים מהתראות ויש כאלה שאוהבים לכתוב לעצמם על היד (אוקיי, אולי זאת רק אני). נסו כמה שיטות תזכורות שונות ותראו מה עובד הכי טוב עבורכם.
עוד מחשבה קטנה לסיום:
תזכורות הן לא רק כלי לארגון, הן כלי ליצירת חיים מודעים יותר. הן מזכירות לנו את הערכים שלנו, את המטרות שלנו, את האנשים שאנחנו אוהבים. הן הזדמנות קטנה לעצור, לנשום, ולשאול את עצמנו: האם אני חיה את החיים שאני רוצה לחיות?
אני מודה, גם אחרי כל התובנות האלה, אני עדיין לא תמיד מצליחה לעמוד בתזכורות שלי. אבל עכשיו, לפחות, אני מבינה למה. ואני קצת יותר סלחנית כלפי עצמי.
אז מה אתן אומרות? איזו תזכורת הולכת לשנות לכן את היום? אני מחכה לשמוע!
