היי, נעמה כאן. תודי, כמה פעמים שמעת את המשפט הזה: "את פשוט מאורגנת מטבעך"? כאילו זה איזה גן מופלא שהורישו לך, ואם לא נולדת עם הגן הזה, אז מצטערת, תמשיכי לחיות בתוך בלגן. האמת? שנים האמנתי בזה בעצמי. חשבתי שאני פשוט "אחרת" מכל אלה שנאבקות כל הזמן לארגן את החיים שלהן.
אבל אז, קרה לי משהו. בום. קריסה טוטאלית. פתאום גיליתי שה"אורגון הטבעי" שלי הוא בעצם מנגנון הישרדות מטורף, שהחזיק אותי על קצות האצבעות מרוב פחד לאבד שליטה. כן, אני יודעת, דרמטי, אבל תני לי להסביר.
מה שאני רוצה שנבין יחד זה שאפשר אחרת. אפשר להיות מאורגנים, אבל לא להשתגע מזה. אפשר למצוא את האיזון הזה, ואפילו להנות ממנו. אני לא מבטיחה לך חיי נצח של שלווה, אבל אני כן מבטיחה לך כמה תובנות שיכולות לשנות את הדרך שבה את רואה את הארגון בחיים שלך.
נתחיל בשאלה הכי חשובה: למה בכלל חשוב לך להיות מאורגנת?
כי הרי ברור שאם היית נהנית מהכאוס, לא היית קוראת את זה. זה בדרך כלל מגיע משני מקומות:
- הפחד: הפחד לאבד שליטה, לפספס משהו חשוב, להיראות לא מקצועית.
- הציפייה: הציפייה של אחרים (או שלנו מעצמנו) להיות "מסודרות" ו"יעילות".
אבל מה אם אני אגיד לך שאפשר גם אחרת? מה אם אני אגיד לך שהאובססיה לארגון מושלם היא בעצם מלכודת?
אני יודעת, אני יודעת, את חושבת לעצמך: "מה היא בכלל יודעת? בטח היא מומחית לארגון, עם בית מושלם ולו"ז מתוקתק." אז הנה טוויסט בעלילה: הבית שלי רחוק מלהיות מושלם, והלו"ז שלי הוא יותר כמו ג'אגלינג של שלושה כדורים שאני כל הזמן מפילה. אבל למדתי כמה דברים בדרך, וזה מה שאני רוצה לחלוק איתך.
טיפ מספר 1: זה בסדר לא להיות בסדר (כל הזמן)
זה משהו שלמדתי ממקור לא צפוי: הפסיכולוגיה החיובית. כן, אותה פסיכולוגיה שמדברת על אושר והגשמה עצמית. התברר שאחת הטעויות הכי גדולות שלנו היא לרדוף אחרי שלמות. מחקרים מראים שאנשים שמנסים להיות מושלמים בכל דבר, דווקא חווים יותר חרדה ודיכאון. (לדוגמה, ראו את העבודה של ד"ר טל בן שחר על פרפקציוניזם).
אז בפעם הבאה שאת מרגישה שאת חייבת לסדר את הכל, עצרי רגע. שאלי את עצמך: "מה יקרה אם אני פשוט אשאיר את זה ככה?" האם העולם יקרוס? האם מישהו ימות? סביר להניח שלא.
טיפ מספר 2: תפסיקי להשוות את עצמך לאחרים (ברצינות, תפסיקי)
זה קשה, אני יודעת. במיוחד בעידן האינסטגרם, שבו כולם נראים מאורגנים, מאושרים ומצליחים. אבל תזכרי שמדובר בתמונה מרוטשת, לא במציאות. לכל אחד יש את הקשיים שלו, את המאבקים שלו.
במקום להשוות את עצמך לאחרים, תתמקדי בעצמך. במה שחשוב לך, במה שאת רוצה להשיג. תגדירי את המטרות שלך, ותעבדי כדי להשיג אותן בקצב שלך.
טיפ מספר 3: תמצאי את השיטה שמתאימה לך (ולא ל"גורו" הסדר הבא)
יש אינסוף שיטות ארגון: משיטת קון מארי ועד לשיטת GTD. אבל האמת היא שאין שיטה אחת שמתאימה לכולם. מה שעובד בשבילי, לא בהכרח יעבוד בשבילך.
לפני כמה שנים, ניסיתי את שיטת קון מארי. קראתי את הספר, התלהבתי, וזרקתי חצי מהבגדים שלי. אבל אחרי שבוע, הבית שלי חזר להיות מבולגן כמו קודם. הבנתי שהשיטה הזאת פשוט לא מתאימה לי. היא דורשת ממני יותר מדי זמן ואנרגיה.
אז הפסקתי לנסות להיות קון מארי, והתחלתי לחפש שיטה שמתאימה לי. בסופו של דבר, מצאתי שילוב של כמה שיטות, עם כמה התאמות אישיות. וזה עובד לי. לא מושלם, אבל עובד.
טיפ מספר 4: תגדירי את הגבולות שלך (ותשמרי עליהם)
אחד הדברים הכי חשובים שלמדתי הוא להגיד "לא". להגיד "לא" לבקשות שלא מתאימות לי, למשימות שאני לא רוצה לעשות, לאנשים שמנצלים אותי.
אני יודעת, זה מפחיד. אנחנו מפחדים לאכזב, לפגוע, להיראות לא נחמדים. אבל האמת היא שכשאת אומרת "לא" לדברים שלא חשובים לך, את אומרת "כן" לדברים שכן חשובים לך.
ואחרי הכל, מה שהכי חשוב זה להזכיר לעצמנו שארגון הוא אמצעי, לא מטרה. המטרה היא לחיות חיים מלאים, שמחים ומספקים. ואם קצת כאוס פה ושם עוזר לך להשיג את זה, אז לכי על זה.
אז מה את חושבת? האם הגיע הזמן שנפסיק להשתגע ונתחיל לחיות? אני אשמח לשמוע את המחשבות שלך בתגובות!
