אוקיי, בואו נדבר על זה רגע. באמת נדבר. כי נמאס לי קצת מכל הפתרונות "המושלמים" שמבטיחים לנו לפתור את כל הבעיות בחיים. כאילו, באמת?
אני זוכרת את עצמי לפני כמה שנים, תקופה שהרגשתי שאני כל הזמן מכבה שריפות. כל פעם שאני פותרת בעיה אחת, צצה אחרת. זה היה מטורף! הרגשתי כמו בסרט מצויר, דמות שמנסה לסתום חור בסכר ואז מופיעים עוד עשרה חורים חדשים. חשבתי שאולי אני פשוט לא מספיק טובה, לא מספיק יעילה, לא מספיק משהו.
ואז קרה משהו קטן ששינה לי את כל התפיסה. זה היה בשיעור יוגה, דווקא. המורה אמרה משהו כמו, "הגוף שלנו תמיד יחפש איזון, אבל האיזון הזה דינמי, משתנה כל הזמן". זה נשמע כזה קלישאתי, נכון? אבל משהו בזה פשוט נחת עלי. איזון הוא לא מצב סטטי, הוא תהליך.
(מקור מפתיע, נכון? אבל אל תזלזלו בחוכמה של הגוף והנפש!)
הבנתי שגם בחיים, הבעיות הן לא איזה מפלצת שאני צריכה להרוג אחת ולתמיד. הן יותר כמו גלים בים – באים, הולכים, לפעמים גדולים, לפעמים קטנים. העניין הוא לא למנוע את הגלים, אלא ללמוד לגלוש עליהם.
אבל איך גולשים על גלים של בעיות?
אז ככה:
1. תסתכלו על השורש, לא רק על הסימפטום.
כולנו מכירים את זה: אנחנו מתמקדים בכיבוי השריפה המיידית, במקום לחפש את הגורם שהצית אותה מלכתחילה. למשל, אני פעם כל הזמן איחרתי לפגישות. פתרתי את זה על ידי הגדרת שעון מעורר מוקדם יותר, אבל זה לא באמת עזר. בסוף הבנתי שאני מאחרת כי אני דוחה את ההכנות לפגישה לרגע האחרון, כי אני לא אוהבת את הפגישות האלה בכלל! (מקור: הספר "The 7 Habits of Highly Effective People" של סטיבן קובי מדבר על החשיבות של פתרון בעיות מהשורש).
ואז שאלתי את עצמי: למה אני לא אוהבת את הפגישות האלה? מה אני יכולה לעשות כדי לשנות את זה? אולי להציע סדר יום שונה? אולי לדבר עם המשתתפים מראש? עצם זה שהתחלתי להתמודד עם השורש של הבעיה, הפגישות הפכו ליותר נסבלות, ואני הפסקתי לאחר.
רגע של כנות: לא תמיד קל למצוא את השורש. לפעמים זה דורש חפירה עמוקה, התבוננות פנימה, וגם קצת אומץ להודות בפני עצמנו בדברים שאולי לא נעים לנו לראות.
2. אל תפחדו לבקש עזרה.
אני יודעת, כולנו רוצים להיות סופר-וומן שמסוגלות לעשות הכל לבד. אבל האמת היא שאף אחד לא מצליח לבד. כשאתם מרגישים תקועים, אל תהססו לבקש עזרה – מחברים, מבני משפחה, מיועץ מקצועי, ממטפל. לפעמים מבט מבחוץ יכול לעזור לכם לראות את הבעיה מזווית אחרת, ולמצוא פתרונות שלא חשבתם עליהם.
פעם הייתי ממש מתביישת לבקש עזרה בעבודה. חשבתי שאם אני אבקש עזרה, זה יראה שאני לא מספיק טובה. אבל אז הבנתי שזה בדיוק הפוך! לבקש עזרה מראה שאני מודעת לחולשות שלי, שאני רוצה ללמוד ולהתפתח, ושאני סומכת על האנשים סביבי. זה לא חולשה, זה כוח! (מקור: מחקרים מראים שאנשים שמבקשים עזרה נוטים להיות פרודוקטיביים ומצליחים יותר).
3. תהיו סבלניים.
אוקיי, זה אולי החלק הכי קשה. כי אנחנו רוצים הכל כאן ועכשיו, נכון? אבל האמת היא שרוב הבעיות לא נפתרות בן לילה. זה תהליך שלוקח זמן, סבלנות, והרבה ניסוי וטעייה.
אני זוכרת שלקח לי חודשים להתמודד עם בעיה אחת בעבודה. ניסיתי כל מיני דברים, חלקם עבדו, חלקם לא. היו רגעים שהייתי ממש מיואשת וחשבתי שאני אף פעם לא אצליח לפתור את זה. אבל המשכתי לנסות, המשכתי ללמוד, המשכתי להתייעץ עם אנשים אחרים. ובסוף, אחרי הרבה זמן, מצאתי פתרון שעבד. והתחושה של ההקלה והסיפוק הייתה שווה את הכל.
הנה עוד תובנה: לפעמים הפתרון נמצא לא בשינוי הנסיבות החיצוניות, אלא בשינוי הגישה הפנימית שלנו.
4. תלמדו מהכישלונות.
זה אולי נשמע קלישאתי, אבל זה נכון: הכישלונות הם הזדמנות ללמידה. כל פעם שאתם נכשלים, תשאלו את עצמכם: מה למדתי מזה? מה אני יכול לעשות אחרת בפעם הבאה? איך אני יכול להשתפר?
אני יכולה לספר לכם על אינספור כישלונות שלי. אבל אני לא אתמקד בהם. אני רק אגיד שכל כישלון לימד אותי משהו חשוב על עצמי, על העולם, ועל איך לפתור בעיות.
אז מה הנקודה כאן?
הבעיות תמיד יהיו שם. הן חלק בלתי נפרד מהחיים. העניין הוא לא להימנע מהן, אלא ללמוד להתמודד איתן בצורה בריאה, יעילה וסבלנית. ללמוד לראות אותן כהזדמנות לצמיחה, ללמידה ולהתפתחות.
וזוכרים את היוגה? אז הנה עוד תובנה: כמו שבשיעור יוגה אנחנו לא מנסים "לתקן" את הגוף שלנו, אלא לקבל אותו כמו שהוא, ולעבוד איתו, ככה גם בחיים. אנחנו לא צריכים "לתקן" את הבעיות שלנו, אלא לקבל אותן כחלק מאיתנו, ולמצוא את הדרך להתמודד איתן בצורה הטובה ביותר שאנחנו יכולים.
ואולי, רק אולי, נגלה שהבעיות האלה הן דווקא הדבר הכי טוב שקרה לנו.
עכשיו תורי לשאול אתכם: איך אתם מתמודדים עם בעיות שחוזרות על עצמן? מה הטיפ הכי טוב שלמדתם? שתפו אותי בתגובות! אני באמת רוצה לשמוע.
