היי, אני נעמה. תגידו, קרה לכם פעם שפשוט הייתם חייבים להגיד "לא", אבל משהו תקוע בגרון? כמו איזה בלון מלא באשמה מתנפחת? לי זה קורה כל הזמן. ובאמת שמעצבן אותי שאני צריכה בכלל "להסביר" למה אני צריכה להגיד לא. כאילו "כן" זה ברירת המחדל שלנו, ולא כדאי לנו לחרוג ממנה.
האמת? פעם הייתי אלופה בלהגיד "כן" לכל דבר. גם כשגירד לי בגרון, גם כשזה בא על חשבון דברים שחשובים לי באמת, אפילו כשפשוט לא היה לי זמן לנשום. תמיד חשבתי שאני עוזרת, שאני נחמדה, שזה מה שמצופה ממני. אבל מה שקרה בסוף? התרוקנתי. פשוטו כמשמעו. נשארתי בלי אנרגיה, בלי זמן לעצמי, ועם תחושה מרה של חוסר שליטה בחיים שלי. כן, למדתי את הלקח בדרך הקשה.
אז איך יוצאים מזה? איך לומדים להגיד "לא" בצורה אסרטיבית, מבלי להרגיש אשמים, ומבלי להרוס את היחסים שלנו עם הסובבים? זה לא קל, אבל זה אפשרי. ויש לי כמה מחשבות בעניין, אבל קודם - שאלה קטנה: מתי בפעם האחרונה אמרתם "כן" למשהו שבאמת רציתם להגיד לו "לא"? תחשבו על זה רגע.
למה כל כך קשה לנו להגיד "לא"?
אז הנה, חזרנו לשאלה הכי חשובה. אני חושבת שזה שילוב של כמה דברים:
- פחד מדחייה: אף אחד לא אוהב לדחות אנשים, במיוחד כאלה שאנחנו אוהבים או מעריכים. אנחנו חוששים שהם יכעסו, יתאכזבו או יחשבו שאנחנו לא אכפתיים. זה טבעי.
- צורך לרצות: יש לנו צורך עמוק להיות מוערכים ואהובים. להגיד "כן" זה דרך קלה לקבל את האישור הזה.
- חוסר גבולות: לפעמים פשוט אין לנו גבולות ברורים. אנחנו לא יודעים מה אנחנו מוכנים לעשות, ומה לא. ואז קל לאחרים לנצל את זה. (אני יכולה להמליץ על הספר "גבולות" של ד"ר הנרי קלאוד וד"ר ג'ון טאונסנד, שעזר לי מאוד להבין את הנושא).
- הערכה עצמית נמוכה: כשאנחנו לא מעריכים את עצמנו מספיק, אנחנו נוטים לשים את הצרכים של אחרים לפני הצרכים שלנו.
אבל יודעים מה? הנה טוויסט קטן: לפעמים, להגיד "לא" זה הדבר הכי נדיב שאנחנו יכולים לעשות. לא רק כלפי עצמנו, אלא גם כלפי האחרים. למה? כי כשאנחנו אומרים "כן" כשבעצם אנחנו רוצים להגיד "לא", אנחנו לא באמת נותנים את ה-100% שלנו. ואז כולם מפסידים.
אז איך עושים את זה נכון? כמה עצות מניסיון (וגם קצת מסטואיות)
אז אחרי הרבה מאוד ניסוי וטעייה, אספתי כמה טיפים שיעזרו לכם להגיד "לא" בצורה בריאה ואפקטיבית:
- תכירו את הגבולות שלכם: זה אולי נשמע מובן מאליו, אבל זה הבסיס להכל. תשאלו את עצמכם: מה חשוב לי באמת? מה אני מוכנה להקריב, ומה לא? איפה עובר הקו האדום שלי? (פעם שמעתי הרצאה של הרב בני לאו על חשיבות הצבת גבולות אישיים, וזה פשוט שינה לי את הגישה לחיים).
- תתאמנו על זה: להתחיל להגיד "לא" זה כמו ללמוד שפה חדשה. זה לוקח זמן ותרגול. תתחילו בדברים הקטנים, ותעלו בהדרגה לדברים הגדולים.
- תאמרו את זה בביטחון: לא צריך להתנצל או להצטדק. תגידו "לא" בצורה ישירה וברורה, מבלי להתפתל. "אני מצטערת, אבל אני לא יכולה לעזור לך הפעם." זה מספיק.
- תציעו פתרון חלופי (אם אפשר): אם אתם מרגישים צורך, אתם יכולים להציע פתרון חלופי. "אני לא יכולה לעזור לך עם זה, אבל אולי [שם של מישהו אחר] יוכל."
- תזכרו שזה בסדר גמור: להגיד "לא" זה לא אומר שאתם אנשים רעים. זה אומר שאתם מכבדים את עצמכם ואת הזמן שלכם. וזה מגיע לכם.
תובנה קטנה לסיום: לפעמים אנחנו אומרים "כן" כדי להימנע מאי נעימות זמנית, אבל אנחנו משלמים על זה מחיר כבד בטווח הארוך. תזכרו את זה בפעם הבאה שאתם מתלבטים. מה יותר חשוב - השקט הרגעי, או השקט הנפשי לטווח ארוך?
אני יודעת, זה לא קל, אבל אני מאמינה בכם. ואני כאן כדי להזכיר לכם שזה בסדר גמור להגיד "לא". יותר מזה - זה חיוני לשפיות שלכם. וכן, אולי אנשים יתאכזבו או יכעסו לפעמים. אבל בסופו של דבר, הם יעריכו אתכם יותר על הכנות והאסרטיביות שלכם.
אז מה דעתכם? איך אתם מתמודדים עם האתגר הזה? אשמח לשמוע את המחשבות שלכם בתגובות! אולי נלמד משהו אחד מהשני?
