היי, אני נעמה. ואם הגעת לכאן, כנראה שגם את מכירה את החברה הלא קרואה הזו, חרדה, שמחליטה לבקר אותך בדיוק כשאת הכי פחות צריכה אותה. אני לא פסיכולוגית קלינית, אבל אני די בטוחה שאני דוקטור לחיים וללמוד איך לא לתת לחרדה היומיומית לשלוט בהם.
זוכרת את הפעם ההיא שרציתי להגיש מועמדות לתפקיד החלומות שלי? הייתי בטוחה שאני לא מספיק טובה, שאני אכשל, שהבוס הפוטנציאלי יראה דרכי ויחשוף את כל הפגמים שלי. הלב שלי דפק כמו תוף, הידיים שלי הזיעו, ובסוף... ויתרתי. זה היה לפני כמה שנים, ואני עדיין כועסת על עצמי. אבל גם למדתי מזה שיעור חשוב.
למה אני מספרת לך את זה? כי אני רוצה שתדעי שאת לא לבד. כולנו חווים חרדה, וזה בסדר. זה אפילו אנושי. מה שלא בסדר זה לתת לה לנהל לנו את החיים.
אז איך מתמודדים עם חרדה יומיומית בלי טיפול? זו השאלה ששאלתי את עצמי במשך שנים. חיפשתי פתרונות קסם, ניסיתי כל מיני טכניקות הרפיה, קראתי עשרות ספרים. חלק עזרו, חלק פחות. אבל אז הבנתי משהו. משהו ששינה לי את כל התמונה.
מה למדתי מסרטוני חתולים על יוטיוב על חרדה?
אני יודעת, זה נשמע מוזר. אבל תקשיבי לי. יום אחד, בזמן התקף חרדה רציני במיוחד, מצאתי את עצמי צופה בסרטוני חתולים ביוטיוב. אני יודעת, טיפשי לגמרי. אבל משהו בהתנהגות שלהם הרגיע אותי. החתולים האלה חיו כאן ועכשיו. הם לא דאגו לעתיד, הם לא התעכבו על העבר. הם פשוט נהנו מהרגע. אכלו את האוכל שלהם, שיחקו עם צעצוע, נמנמו בשמש.
זה היה רגע של הארה. הבנתי שאני מבזבזת יותר מדי זמן בדאגות על דברים שעדיין לא קרו (ואולי לעולם לא יקרו). הבנתי שאני צריכה ללמוד לחיות בהווה. כמו החתולים.
זה לא אומר שצריך להתעלם מהעתיד או לא לתכנן קדימה. זה אומר שאנחנו לא צריכים לתת לדאגות לגביו לשלוט בחיינו.
איך עושים את זה בפועל?
מיינדפולנס. תרגול מיינדפולנס יכול לעזור לך להיות יותר מודעת לרגע הנוכחי. זה לא חייב להיות מדיטציה של שעה. זה יכול להיות גם כמה דקות של נשימה מודעת, או התמקדות בתחושות הגוף. יש הרבה אפליקציות מצוינות שיכולות לעזור לך להתחיל, כמו Headspace או Calm. (מקור: מחקרים רבים מראים את היעילות של מיינדפולנס בהפחתת חרדה, למשל, מאמר זה בכתב העת Journal of Consulting and Clinical Psychology*).
זו לא תרופת קסם, כן? אבל אם מתמידים זה עוזר.*
תנועה. פעילות גופנית היא דרך מצוינת לשחרר מתחים ולהפחית חרדה. לא חייבים לרוץ מרתון. גם הליכה קצרה בטבע, ריקוד או שיעור יוגה יכולים לעשות פלאים. כשאת זזה, את משחררת אנדורפינים, כימיקלים טבעיים בגוף שיש להם השפעה מרגיעה (מקור: מחקרים מראים כי פעילות גופנית סדירה יכולה להיות יעילה כמו תרופות אנטי-חרדתיות מסוימות, כפי שמצוין במאמר שפורסם ב-Journal of Psychiatric Research*).
ניסיתי פעם ריצת מרתון. לא מומלץ בתור התחלה. אבל הליכה בפארק? לגמרי.*
- גבולות בריאים. למדתי שהרבה פעמים החרדה שלי נובעת מזה שאני לוקחת על עצמי יותר מדי. אז התחלתי להגיד "לא" לדברים שאני לא רוצה לעשות או שאני לא יכולה לעשות. זה לא תמיד קל, אבל זה משחרר.
לומדת להגיד לא כל יום מחדש. זה כמו שריר שצריך לאמן.*
- לדבר על זה. אל תשמרי את החרדה שלך לעצמך. דברי עם חברה טובה, בן משפחה, או איש מקצוע. לפעמים רק להוציא את הדברים החוצה יכול לעזור להפחית את הלחץ.
אני מודה, בהתחלה התביישתי לדבר על החרדה שלי. פחדתי שישפטו אותי. אבל ברגע שהתחלתי לדבר, הרגשתי הקלה עצומה.*
הטוויסט בעלילה
אז אחרי שנים של ניסיונות, אחרי שלמדתי לחיות בהווה, אחרי שהתחלתי להגיד "לא", אחרי שדיברתי על החרדה שלי... בסוף הלכתי לטיפול. אני יודעת, זה מנוגד לכל מה שאמרתי עד עכשיו. אבל הבנתי שמגיע לי לקבל עזרה מקצועית. הבנתי שלא חייבים לסבול בשקט.
הטיפול עזר לי להבין את השורשים של החרדה שלי, לפתח מנגנוני התמודדות יעילים יותר, ולקבל כלים להתמודד עם אתגרים עתידיים. זה לא פתרון קסם, אבל זה כלי חשוב במסע שלי להחלמה.
מה אני רוצה שתקחי מזה?
אני רוצה שתדעי שאת לא לבד. אני רוצה שתדעי שיש דרכים להתמודד עם חרדה יומיומית, גם בלי טיפול. אני רוצה שתדעי שמותר לך לבקש עזרה. ואני רוצה שתזכרי, כמו שאני מזכירה לעצמי כל יום: תנשמי עמוק, תחיי כאן ועכשיו, ותמצאי את החתול הפנימי שלך.
אז מה את עושה כדי להתמודד עם חרדה? שתפי אותי בתגובות! אני באמת רוצה לדעת.
