אני חייבת להודות – הרעיון של לוח זמנים משפחתי תמיד העלה בי אסוציאציות של מצעד צבאי. השעון מצלצל, כולם קופצים, מטלות, משימות, בלי אוויר לנשימה. זה עבד נהדר... עד שזה הפסיק לעבוד בכלל.
האמת? ניסיתי הכל. אפליקציות, טבלאות אקסל צבעוניות, אפילו לוח מחיק ענק שתליתי במטבח, כאילו אני מאמנת כדורגל שמסבירה טקטיקות. כלום לא עזר. הילדים התעלמו, בעלי גיחך בנימוס, ואני? אני פשוט התפוצצתי.
ואז, ביום בהיר אחד, הבנתי את הטעות שלי. לוח זמנים לא צריך להיות כלא זהב, אלא כלי עבודה שמשחרר אותנו להיות משפחה.
מה בעצם רצינו מלכתחילה?
שאלה טובה! לקח לי זמן להבין שאני לא רוצה משפחה מתוקתקת. אני רוצה משפחה שמבלה זמן איכות ביחד, בלי לריב מי מוציא את הזבל ומי אחראי על ארוחת הערב. רציתי יותר זמן פנוי בשבילי, בלי להרגיש אשמה על כל רגע שאני לא "יעילה".
ד"ר לורה מרקהם, פסיכולוגית ילדים ומשפחה, כתבה בספרה "Parenting with Presence" משהו שמאוד הדהד לי: "ילדים משגשגים בסביבה צפויה, אבל לא בסביבה נוקשה." הבנתי שאני צריכה גבולות ברורים, אבל גם גמישות.
אבל איך עושים את זה בפועל?
התנסות אישית: כך הפכנו את הכאוס לשפיות (יחסית)
אני אשתף אתכם בתהליך שעברנו, ואודה מראש – זה לא מתאים לכולם. וזה בסדר! העיקר שתמצאו את מה שעובד בשבילכם.
- שיחת משפחה פתוחה: זה אולי נשמע קלישאתי, אבל זה עבד. ישבנו כולנו ביחד, בלי טלפונים ובלי טלוויזיה, ודיברנו על מה חשוב לנו. מה הערכים שלנו כמשפחה? מה אנחנו רוצים להשיג? הופתעתי לשמוע את הילדים מדברים על חשיבות של זמן משפחתי ועל כמה הם שונאים לריב על מטלות בית.
- "לוח גמיש": זנחתי את האקסל והאפליקציות לטובת לוח שבועי פשוט, שמודפס על דף A4 ותלוי על המקרר. אבל! הוא לא קבוע. כל יום ראשון בערב אנחנו יושבים ביחד ומעדכנים אותו. אם יש משחק כדורגל חשוב, אנחנו מתחשבים. אם מישהו מרגיש עייף, אנחנו מוצאים פתרון יצירתי.
- אחריות משותפת: חילקנו את המטלות בצורה הוגנת, אבל גם גמישה. הילדים בחרו מה הם רוצים לעשות, ואם מישהו רוצה להחליף תפקיד, זה בסדר. העיקר שכולם משתתפים.
- זמן בלתי מוגדר: זה אולי נשמע מוזר, אבל הקדשנו זמן מיוחד בלוח ל..."סתם להיות ביחד". בלי תכניות, בלי מטלות, פשוט להיות אחד עם השני. לפעמים אנחנו רואים סרט, לפעמים משחקים משחק קופסה, ולפעמים סתם מדברים.
הטריק הקטן שעשה את כל ההבדל:
אחת התובנות הכי גדולות שלי הגיעה ממקור לא צפוי – סרטון טיקטוק על ניהול זמן. יוצרת התוכן, בחורה צעירה בשם אליסה, הסבירה על עיקרון "הצבת גבולות זמן" (Time Blocking). במקום לתכנן כל דקה ביום, חילקתי את היום לבלוקים של זמן מוגדר, עם נושא מרכזי. לדוגמה: "בוקר – הכנות לבית ספר", "אחר הצהריים – חוגים ושיעורי בית", "ערב – זמן משפחתי".
מה שאליסה לא אמרה, וזה מה שהיה חשוב, זה שבלוקים האלה משאירים גמישות. אם הילד סיים שיעורי בית מוקדם, הוא יכול לשחק. אם אני צריכה לצאת מוקדם מהעבודה, אני יכולה להזיז את הבלוקים.
זה שינה את הכל.
רגע, לא הכל ורוד…
חשוב להודות – עדיין יש ימים קשים. עדיין יש ריבים, בלת"מים, ותסכולים. אבל עכשיו, לפחות, יש לנו כלים להתמודד עם זה. אנחנו יודעים לדבר אחד עם השני, להקשיב, ולמצוא פתרונות יצירתיים.
האם זה אומר שהפכנו למשפחה מושלמת? ממש לא. אבל זה אומר שהפכנו למשפחה שמחה יותר.
מחשבה לסיום:
אז בפעם הבאה שאתם מתכננים את לוח הזמנים המשפחתי, תשאלו את עצמכם: האם אתם יוצרים כלא או כלי עבודה? האם אתם מתמקדים במטלות או באנשים? והכי חשוב – האם אתם נהנים מהתהליך?
אני מזמינה אתכם לשתף אותי – מה עובד אצלכם? אילו טיפים יש לכם? בואו ניצור קהילה של משפחות שמחות, אחת עם השנייה, גם כשיש בלת"מים.
