היי, אני נעמה. וכן, גם אני הייתי שם – שוקעת בתוך ערימות של משימות, מרגישה שהלחץ משתלט לי על החיים, ושאני מאבדת שליטה. אבל אז הבנתי משהו. הבנתי שהמאמץ הגדול הוא לא הפתרון, אלא דווקא המכשול.
אני זוכרת את התקופה הזאת, הייתי בטוחה שאם רק אעבוד יותר שעות, אדחוף את עצמי עוד קצת, אז הכל יסתדר. טעות! זה רק גרם לי להרגיש יותר מותשת ופחות יעילה. ממש כמו בסרט מצויר, רצתי במקום. תהיתי, איך יכול להיות שכל כך הרבה אנשים מדברים על ניהול לחץ, אבל אף אחד לא מצליח באמת ללמד אותו בצורה פשוטה ויעילה?
אז מה למדתי? ניהול לחץ לא חייב להיות עוד משימה ברשימה הבלתי נגמרת שלנו. הוא יכול להיות חלק אינטגרלי מהיום יום, בלי שנשים לב שאנחנו בכלל "מנהלות".
אז מה באמת עובד? ומה לא?
נתחיל עם מה שלא. ספירת עד עשר? נשימות עמוקות? בואו נודה, באמצע פגישת זום מלחיצה, זה לא תמיד אפשרי או אפקטיבי. אבל יש דברים אחרים, קטנים, שאפשר לשלב בחיים שלנו ויכולים לעשות שינוי עצום.
עקרון ה"דקה הקטנה": פרופסור BJ Fogg מסטנפורד מדבר על "הרגל קטן" – שינוי מיקרוסקופי שאנחנו יכולים לעשות בקלות, ושמוביל לשינוי גדול יותר לאורך זמן (Fogg, B. J. (2020). Tiny habits: The small changes that change everything*. Houghton Mifflin Harcourt.). במקום לנסות למדוט חצי שעה כל בוקר (שבואו נודה, אף פעם לא קורה), מה דעתכן על דקה אחת של נשימות מודעות? דקה אחת בלבד, זה הכל. אפשר לעשות את זה בכל מקום, בכל זמן.
* רגע של הפתעה: גיליתי את זה לגמרי במקרה, תוך כדי האזנה לפודקאסט על אדריכלות. מסתבר, שמרחב עבודה מסודר, מינימליסטי, יכול להשפיע על רמות הלחץ. מי היה מאמין? אבל כשחשבתי על זה, זה הגיוני. פחות עומס ויזואלי = פחות עומס מנטלי. אז התחלתי לפנות את השולחן שלי בסוף כל יום. זה לוקח בדיוק חמש דקות, אבל זה עושה פלאים.
* האמת היא, שאני לפעמים שוכחת לעשות את זה. החיים קורים. אבל כשאני כן עושה את זה, אני מרגישה הרבה יותר רגועה ומוכנה ליום הבא.
כוחה של הפסקה: כולנו יודעות שצריך לקחת הפסקות, אבל כמה מאיתנו באמת עושות את זה? אני מדברת על הפסקה אמיתית – בלי טלפון, בלי מיילים, בלי מחשבות על העבודה. מחקרים מראים שהפסקות קצרות וקבועות יכולות לשפר את הריכוז והיעילות שלנו (Ariga, A., & Lleras, A. (2011). Brief and rare mental “breaks” keep you focused: Deactivation and reactivation of task goals preempt vigilance decrements. Cognition, 118*(3), 439-443.). אני אוהבת לצאת החוצה לכמה דקות, להסתכל על העצים, לשמוע את הציפורים. זה כמו אתחול מחדש למוח שלי.
- ה"לא" המרפא: כמה פעמים אמרתן "כן" למשהו שבאמת רציתן להגיד לו "לא"? הנה תובנה מפתיעה: להגיד "לא" זו לא אגואיסטיות, זו דאגה לעצמך. כשאתן אומרות "לא" לדברים שלא משרתים אתכן, אתן מפנות מקום לדברים שכן. זה קשה, אני יודעת. גם לי קשה. אבל זה משחרר.
הנה השאלה האמיתית: מה הדבר הקטן האחד שאתן יכולות לעשות כבר היום, שיעזור לכן להרגיש קצת יותר רגועות? לא משנה מה זה, העיקר להתחיל.
אני לא אומרת שזה קל. ניהול לחץ הוא מסע, לא יעד. יהיו ימים טובים יותר וטובים פחות. אבל אם נזכור שזה בסדר לא להיות מושלמות, ושאפילו צעדים קטנים יכולים לעשות שינוי גדול, אני מאמינה שנוכל למצוא את הדרך שלנו לחיות חיים רגועים ומאושרים יותר.
אשמח לשמוע מכן – מה הטיפים שלכן לניהול לחץ? מה עובד בשבילכן? שתפו אותי, אני תמיד שמחה ללמוד דברים חדשים. ואם לא תשתפו, זה בסדר גמור. העיקר שתזכרו לדאוג לעצמכן. ❤️
