האמת? פעם חשבתי שליטה זה שם המשחק. תכנני הכל מראש, דאגי לכל פרט, ואז... הכל יסתדר. נשמע מוכר? גיליתי בדרך הקשה שזה מתכון בטוח לשחיקה. לאושר. לתסכול מתמיד.
זוכרת את הפעם הראשונה שניסיתי לתכנן חופשה מושלמת? רשימת מטלות של שלושה עמודים, סידורי ישיבה במסעדות חודש מראש, אפילו חזיתי את מזג האוויר (נו, כמעט). החופשה, במקום להיות מרעננת, הייתה סיוט מתמשך של לחץ לעמוד בלו"ז. שם הבנתי שמשהו חייב להשתנות. הבטחתי לעצמי למצוא דרך לשחרר, אבל בלי לאבד את זה לגמרי. אז איך עושים את זה?
אני רוצה שתדעי: את לא לבד. ושאפשר למצוא את האיזון הזה, בין לשחרר ולשמור על עצמך.
מה אם אגיד לך שהשליטה האמיתית טמונה דווקא בשחרור?
לשחרר שליטה לא אומר להיות אדישים או חסרי אחריות. זה אומר לסמוך על עצמנו, על העולם, על החושים שלנו, ולתת לדברים להתפתח באופן טבעי. זה אומר להגיד "כן" לספונטניות, "לא" לפרפקציוניזם, ו"אולי" לתוכניות גרנדיוזיות.
שנים שאבתי השראה ממקורות שונים, החל ממחקרים על פסיכולוגיה חיובית ועד לפילוסופיה בודהיסטית. אבל התובנה המשמעותית ביותר הגיעה ממקום לא צפוי - ספר בישול! כן, כן, בישול. גיליתי שהניסיון לדייק בכל מתכון מוביל רק לתסכול. לעומת זאת, כשמאפשרים לעצמנו לאלתר, להוסיף טוויסט אישי, הקסם קורה. ואז, זה היכה בי. אותו הדבר נכון גם בחיים.
"השליטה האמיתית טמונה ביכולת להגיב בחוכמה למה שהחיים מציבים בפנייך, לא בניסיון להכתיב את מה שהם צריכים להיות." (ד"ר ריצ'רד דוידסון, חוקר מוח ורגשות).
אבל איך עושים את זה בפועל? איך משחררים שליטה כשאת רגילה לתכנן כל פרט? הנה כמה רעיונות שהוכחו כיעילים עבורי:
- תרגול מיינדפולנס: למדתי להתמקד ברגע הנוכחי, במקום לדאוג לגבי העתיד או להצטער על העבר. זה לא תמיד קל, אבל גם 5 דקות ביום יכולות לעשות פלאים. זה כמו ללמוד לרקוד עם החיים, במקום להילחם בהם.
- הצבת גבולות: אחת התובנות הכי חשובות שהגעתי אליהן היא ש"לא" זו תשובה לגיטימית. למדתי להגיד "לא" לדברים שמרוקנים אותי, כדי לפנות מקום לדברים שממלאים אותי באנרגיה. זה כמו להגדיר את המגרש שלך, כדי שתוכלי לשחק בו בתנאים שלך.
- קבלה עצמית: כולנו טועים, כולנו לא מושלמים. במקום להלקות את עצמנו על טעויות, אנחנו יכולים ללמוד מהן ולצמוח. זה כמו לראות את הסדקים באגרטל, ולהבין שהם חלק מהיופי הייחודי שלו.
אני חייבת להודות, היו גם כישלונות בדרך. זוכרת את הפעם שניסיתי לשחרר שליטה בעבודה והתוצאה הייתה כאוס מוחלט? למדתי ששחרור שליטה דורש איזון. זה לא אומר לוותר על אחריות, אלא להאציל סמכויות, לסמוך על אחרים, ולקבל את העובדה שלא הכל תלוי בי.
אבל רגע, מה עם השפיות?
לשחרר שליטה לא אומר לאבד את עצמנו. זה אומר למצוא את העוגן הפנימי שלנו, את הערכים שלנו, את הדברים שחשובים לנו באמת, ולהישאר נאמנים להם.
"הגדירי את הערכים שלך - הם המצפן שלך. הם אלה שינחו אותך גם כשאת משחררת שליטה." (ברנה בראון, חוקרת חברתית וסופרת).
לדוגמה, אחד הערכים החשובים לי הוא תקשורת. גם כשאני משחררת שליטה, אני מקפידה לתקשר בצורה ברורה וישירה עם הסובבים אותי. זה כמו לוודא שכולם נמצאים על אותו דף, גם כשהמנגינה משתנה.
אחת השיטות שמצאתי כיעילה במיוחד היא כתיבת יומן. זה עוזר לי לעבד רגשות, לזהות דפוסים, ולהישאר מחוברת לעצמי גם כשהחיים סוערים. זה כמו מפה אישית, שמזכירה לי לאן אני רוצה להגיע, ומה חשוב לי בדרך.
אני לא יודעת מה איתך, אבל לי היה קשה להשתחרר מתחושת האשמה. הרגשתי שאם אני לא שולטת בכל פרט, אני לא עושה את העבודה שלי כמו שצריך. גיליתי שזו אמונה שגויה. למדתי לשחרר את הצורך לרצות את כולם, ולשים את עצמי במקום הראשון. זה לא אגואיסטי, זה הכרחי.
אז מה עושים עכשיו?
אני מודה, אין לי תשובה חד משמעית. כל אחת צריכה למצוא את הדרך שלה, את האיזון שלה. אבל אני יכולה להבטיח לך דבר אחד: המסע הזה שווה את זה.
אני מזמינה אותך לחשוב: אילו תחומים בחייך מרגישים לך כאילו את מנסה לשלוט בהם יותר מדי? איפה את יכולה לשחרר קצת, ולסמוך על עצמך ועל העולם?
ואולי, רק אולי, תגלי שהשחרור הזה הוא המפתח לשפיות, לאושר, ולחיים מלאים יותר. מה דעתך?
