אני זוכרת את הפעם הראשונה שניסיתי להעביר מצגת מול קהל. גרון יבש, דופק מואץ, והרגשה שאני עומדת להתעלף. לא הייתי טיפוס שקט באופן מודע, אבל משהו בסיטואציה הזו גרם לי לרצות להיעלם. ניסיתי לחקות את המרצים הכריזמטיים שראיתי, אבל זה פשוט לא היה אני. הרגשתי כמו שחקנית בתחפושת לא נוחה.
האמת? נכשלתי. בגדול.
אבל הכישלון הזה, כמו הרבה כשלונות בחיים, היה הזרע של משהו חדש. הוא גרם לי לשאול: האם כדי להיות מתקשר טוב, אני חייבת להיות קולנית ומוחצנת? התשובה, כפי שגיליתי, היא חד משמעית – לא.
מה אם הכוח שלך טמון דווקא בשקט?
השקט ככוח: פרספקטיבה מפתיעה
לכולנו יש את הדוד או הדודה שתמיד צריכים להיות במרכז העניינים. הם מדברים הכי חזק, מספרים את הסיפורים הכי מוגזמים, ונדמה שהם צריכים תשומת לב כמו אוויר לנשימה. אבל תחשבו רגע, מי באמת מקשיב להם?
מחקרים בתחום הפסיכולוגיה החברתית מראים שאנשים נוטים להעריך יותר את דבריהם של אלו שמדברים פחות. (מקור: מחקרים של דליה מלקיור בנושא השפעה חברתית ושפה). זה לא אומר שאנחנו צריכים לשתוק לנצח, אבל זה כן אומר שהמילים שלנו מקבלות משקל רב יותר כשאנחנו בוחרים אותן בקפידה.
אבל איך עושים את זה בפועל?
בניית גשר: איך השקט פוגש את העולם
- הקשבה פעילה היא סופר-כוח: לפני שאתם חושבים מה להגיד, נסו להקשיב באמת. לא להקשיב כדי לענות, אלא להקשיב כדי להבין. שאלו שאלות, הראו עניין אמיתי, ותראו איך אנשים נפתחים אליכם.
הקשבה היא לא פסיבית, היא אקטיבית.*
- הכנה היא המפתח: אם אתם צריכים לדבר בפגישה או להעביר מצגת, אל תנסו לאלתר. הכינו את הנקודות העיקריות שלכם מראש, תרגלו את הדיבור, ודמיינו את עצמכם מצליחים. זה יעזור לכם להרגיש בטוחים יותר.
- מצאו את הקול הייחודי שלכם: אל תנסו להיות מישהו שאתם לא. גם אם אתם לא כריזמטיים כמו טוני רובינס, יש לכם מה להציע. התמקדו בחוזקות שלכם, בין אם זה היכולת לנתח דברים לעומק, האמפתיה שלכם כלפי אחרים, או הידע המקצועי שלכם.
- התחילו בקטן: אל תצפו מעצמכם לכבוש את העולם ביום אחד. התחילו לדבר יותר בבית, עם חברים קרובים, או בקבוצות קטנות. ככל שתצברו יותר ניסיון, כך תרגישו בטוחים יותר לדבר בפני קהל גדול יותר.
אני זוכרת תקופה שבה ממש חששתי להביע את דעתי בפגישות צוות. הייתי יושבת בשקט, מקשיבה לכולם, אבל מרגישה שאני מחמיצה הזדמנות לתרום. ואז, הבנתי שחלק גדול מהבעיה היה שאני לא באמת ידעתי מה אני רוצה להגיד. התחלתי להקדיש יותר זמן לחשיבה מראש על הנושאים שנדונו בפגישות, ולרשום לעצמי נקודות עיקריות. זה עזר לי להרגיש יותר מוכנה ובטוחה יותר להביע את דעתי.
זה לא קסם, זה תהליך.
איפה זה פוגש את החיים האמיתיים?
תחשבו על זה רגע: כמה פעמים ניסיתם להגיד משהו, אבל פחדתם מהתגובה של אחרים? כמה פעמים שתקתם כדי להימנע מעימות? זה קורה לכולנו. אבל השתיקה הזו יכולה לעלות לנו ביוקר. היא יכולה לגרום לנו להרגיש מתוסכלים, מוחמצים, וחסרי אונים.
במקום זאת, נסו לראות בתקשורת כלי לחיבור. לא כלי למלחמה.
הצד האפל של השקט (ואיך להימנע ממנו)
חשוב להכיר בכך שהשקט יכול להיות גם בעייתי. שתיקה מוחלטת, במיוחד במצבים שבהם צריך לדבר, יכולה להוביל לבעיות ביחסים, בקריירה, ובבריאות הנפשית.
לכן, המטרה היא לא להפוך לנזירים שותקים, אלא ללמוד להשתמש בשקט ככוח, ולמצוא את האיזון הנכון בין שתיקה לדיבור.
- השתיקה לא תמיד זהב: לפעמים, שתיקה יכולה להתפרש כחוסר עניין, חוסר הסכמה, או אפילו זלזול. חשוב להיות מודעים להקשר ולבחור את התגובה הנכונה.
- הימנעו מדחיינות כרונית: אם אתם נוטים לדחות דיבור על נושאים חשובים, נסו להבין למה. האם אתם מפחדים מעימות? האם אתם לא בטוחים בעצמכם? ברגע שתבינו את הסיבה, תוכלו להתחיל לעבוד עליה.
תובנה מפתיעה: הקול הפנימי הוא המפתח
אז הנה משהו שאולי לא ציפיתם לו: אחד המכשולים הגדולים ביותר לתקשורת אפקטיבית הוא הקול הפנימי שלנו. הקול הזה שמבקר אותנו, שמשווה אותנו לאחרים, שגורם לנו לפחד להיכשל.
אבל מה אם היינו יכולים לשנות את הקול הזה? מה אם היינו יכולים להפוך אותו לקול תומך, מעודד, ואוהב?
זו לא פנטזיה. זו מיומנות שאפשר ללמוד.
אני מצאתי שהתרגול של מיינדפולנס מאוד עזר לי. פשוט לשבת בשקט, להתבונן במחשבות שלי, בלי לשפוט אותן. זה עזר לי להבין שהמחשבות שלי הן לא אני, שהן רק מחשבות. וברגע שהבנתי את זה, התחלתי להרגיש יותר חופשייה לדבר, בלי לפחד מה קורה בראש שלי.
אז מה הצעד הבא שלך?
אני מזמינה אתכם לחשוב על שאלה אחת: באיזה מצב בחיים שלכם הייתם רוצים לדבר יותר בחופשיות? ומה אתם יכולים לעשות כבר היום כדי להתחיל לשנות את המצב הזה?
אני אשמח לשמוע את המחשבות שלכם. ואולי, ביחד, נוכל למצוא את הקול הייחודי שלכם.
