היי, זאת נעמה. תגידי, קרה לך פעם שהתחלת ויכוח, כזה שהרגיש סופר חשוב באותו רגע, ואחרי כמה שעות (או ימים!) פשוט תהית "למה בכלל נכנסתי לזה?" אני מכירה את ההרגשה הזאת מקרוב. פעם, הייתי נלחמת על כל דבר. כל הערה קטנה, כל חוסר הסכמה - ישר קופצת. הייתי בטוחה שאני חייבת להוכיח את עצמי, להראות שאני צודקת.
מה שאף פעם לא הבנתי זה שכל קרב כזה גבה ממני מחיר. מחיר של אנרגיה, של שלווה, של מערכות יחסים טובות. ואז, אחרי לא מעט כאבי ראש (תרתי משמע), הבנתי משהו: לא כל קרב שווה את זה. באמת.
ההבנה הזו שינתה לי את החיים. אני עדיין לא מושלמת בזה (מי כן?), אבל אני הרבה יותר מודעת לבחירות שלי. היום, אני רוצה לחלוק איתך את מה שלמדתי, בתקווה שזה יחסוך לך כמה כאבי ראש (וכאבי לב).
אז איך בוחרים קרבות בחוכמה? בואי נצלול פנימה.
1. שואלים את עצמך: מה באמת חשוב לי כאן?
אני יודעת, זה נשמע קלישאתי, אבל תחשבי על זה רגע. לפני שאת קופצת להגן על עמדתך, עצרי. קחי נשימה עמוקה. ותשאלי את עצמך: מה הערך האמיתי שנמצא כאן על הכף? האם זה באמת קשור אלייך, או שזה משהו אחר?
לדוגמה, פעם התווכחתי עם חברה טובה על מתכון לעוגת שוקולד. מתכון לעוגה! זה נשמע מגוחך עכשיו, אבל באותו רגע, הייתי משוכנעת שהמתכון שלי הוא הכי טוב, ושהיא טועה. רק אחרי שהוויכוח התלהט, הבנתי שמה שבאמת הפריע לי זה שהרגשתי שהיא לא מעריכה את המאמץ שלי לאפות. זה לא היה על העוגה, זה היה על ההרגשה שלי.
אז מה למדתי? לפעמים, הוויכוח הוא רק סימפטום.
2. האם זה שווה את האנרגיה שלי?
זוכרת את תורת ה-"Give a Fuck" של מארק מנסון? (כן, זה השם של הספר. תבדקי אותו, הוא מעולה). הוא מדבר על זה שאנחנו צריכות לבחור בקפידה במה אנחנו בוחרות להשקיע את האנרגיה שלנו. כי האנרגיה שלנו מוגבלת, וכל קרב גובה מחיר.
תשאלי את עצמך: האם הוויכוח הזה ישפיע עליי בעוד שבוע? בעוד חודש? בעוד שנה? אם התשובה היא לא, כנראה שלא שווה להילחם עליו.
פעם, המנהל שלי בעבודה העיר לי על משהו קטן. הייתי יכולה להיכנס איתו לוויכוח אינסופי, אבל במקום זה, החלטתי לנשום עמוק ולשאול את עצמי: האם הניצחון בוויכוח הזה יקדם אותי במשהו? התשובה הייתה לא. אז פשוט ויתרתי. וניחשתי מה? האדמה לא רעדה.
3. איך אני יכולה להגיב אחרת?
אוקיי, החלטת שהנושא חשוב לך, ושהוא שווה את האנרגיה שלך. מה עכשיו? זה לא אומר שאת חייבת להיכנס לקרב חזיתי. יש דרכים אחרות להביע את דעתך, בלי ליצור דרמה מיותרת.
- תקשורת אסרטיבית: תדברי בגוף ראשון ("אני מרגישה...", "אני חושבת..."), תתמקדי בעובדות, ותימנעי מהאשמות.
- הקשבה פעילה: תנסי להבין את נקודת המבט של הצד השני, גם אם את לא מסכימה איתה. לפעמים, רק ההקשבה יכולה להרגיע את הרוחות.
- הומור: לפעמים, צחוק קטן יכול לשבור את המתח ולהכניס את הדברים לפרופורציות. (בתנאי, כמובן, שזה מתאים למצב).
אני זוכרת פעם שחברה אמרה לי משהו שמאוד העליב אותי. במקום לתקוף אותה בחזרה, החלטתי לקחת רגע, ולשאול אותה: "אני מבינה שאת אומרת את זה ממקום של אכפתיות, אבל זה ממש פגע בי. את יכולה להסביר למה התכוונת?" התגובה שלה הפתיעה אותי. היא בכלל לא התכוונה לפגוע, והיא מיד התנצלה.
4. מתי פשוט לוותר?
כן, יש מקרים שבהם הדרך הכי טובה לנצח היא פשוט לוותר. זה לא אומר שאת מוותרת על העקרונות שלך, זה אומר שאת בוחרת בשלווה שלך.
לפעמים, אנשים פשוט לא רוצים להקשיב. לפעמים, הם נעולים בעמדה שלהם, ואין שום דבר שאת יכולה לעשות כדי לשנות את זה. במקרים כאלה, עדיף לשחרר. תאמיני לי, החיים קצרים מדי בשביל לבזבז אותם על אנשים שלא מעריכים אותך.
דוגמה אישית? יש לי בן משפחה אחד, שאנחנו פשוט לא מסכימים על נושאים פוליטיים. ניסינו לדבר על זה מיליון פעם, אבל זה תמיד נגמר בוויכוחים מכוערים. אז החלטתי לוותר. אנחנו עדיין אוהבים אחד את השני, אבל אנחנו פשוט לא מדברים על פוליטיקה. וזה בסדר גמור.
אחת התובנות הכי משמעותיות שלי הגיעה דווקא ממקור לא צפוי - מחקר על גישור סכסוכים בעולם העסקי (Fisher & Ury, "Getting to Yes"). המחקר מדגיש את החשיבות של הפרדת האנשים מהבעיה. כלומר, גם אם את לא מסכימה עם מישהו, זה לא אומר שאת צריכה לתקוף אותו אישית. תתמקדי בבעיה עצמה, ותחפשו פתרון יחד.
אז מה למדנו?
- לא כל קרב שווה את זה.
- תשאלי את עצמך מה באמת חשוב לך.
- תחשבי על האנרגיה שלך.
- תבחרי איך להגיב.
- לפעמים, הדרך הכי טובה לנצח היא לוותר.
ואחרי כל זה, אני רוצה להגיד לך משהו: זה בסדר גמור לטעות. כולנו טועים. כולנו נכנסים לוויכוחים שאנחנו מצטערים עליהם אחר כך. העיקר זה ללמוד מהטעויות, ולהשתפר בפעם הבאה.
אני יודעת, זה לא תמיד קל. אבל אני מאמינה בך. יש לך את הכוח לבחור את הקרבות שלך בחוכמה, וליצור לעצמך חיים מלאים בשלווה ואושר.
עכשיו תורי לשאול אותך: איזה קרב את מתכוונת לבחור היום? שתפי אותי בתגובות!
