היי, נעמה כאן. בואו נדבר על רשימות מטלות. אני יודעת, זה נשמע כמו הנושא הכי משעמם בעולם, נכון? אבל תסמכו עליי, יש פה טוויסט.
אני זוכרת תקופה שהייתי מכורה לרשימות. היו לי רשימות בתוך רשימות, בצבעים שונים, מסודרות לפי דחיפות, לפי נושאים... בקיצור, סיוט. ובסוף היום? הרגשתי תמיד גרוע יותר. כאילו הרשימה ניצחה אותי. מוכר לכם?
הבנתי משהו חשוב אז: רשימת מטלות אמורה לשחרר אותנו, לא לכלוא אותנו.
אז מה עושים? בואו נשכח לרגע מהשיטות "המושלמות" ונצלול פנימה, למקומות שאף אחד לא מדבר עליהם.
1. התחילו בהפחתה - כן, פחות זה יותר!
אני יודעת, זה נשמע מטורף. רשימת מטלות אמורה להיות מקיפה, לא? אז זהו, שלא. יותר מדי מטלות יוצרות עומס קוגניטיבי שמשתק אותנו. זה כמו לנסות לאכול ארוחת ערב ענקית בבת אחת - פשוט נחנק.
אז מה עושים? תשאלו את עצמכם: מה הדבר האחד שאם אעשה אותו היום, היום שלי יהיה מוצלח יותר? זה הכל. רק אחד.
מקור ההשראה שלי כאן הוא הספר "The ONE Thing" של גארי קלר וג'יי פאפאזן. הם טוענים שהמיקוד בדבר אחד מוביל לתוצאות טובות יותר בטווח הארוך. (קלר, ג'יי., & פאפאזן, ג'יי. (2013). The ONE Thing: The Surprisingly Simple Truth Behind Extraordinary Results. Bard Press.)
רגע, מה עם שאר הדברים? כתבו אותם בצד, ברשימה "אולי מתישהו". כן, זה קשה, אבל תסמכו עליי.
2. האויב הסודי של רשימות המטלות: פרפקציוניזם
אני מודה, הייתי פרפקציוניסטית כפייתית. כל משימה הייתה צריכה להיות מושלמת, וכל דבר שלא הספקתי עורר בי רגשות אשם.
ואז קראתי את הספר "Braving the Wilderness" של ברנה בראון, והוא טרף לי את כל הקלפים. בראון מדברת על החשיבות של פגיעות ואותנטיות, ואיך הניסיון להיות מושלמים מרחיק אותנו מהחיים האמיתיים. (Brown, B. (2017). Braving the Wilderness: The Quest for True Belonging and the Courage to Stand Alone. Random House.)
אז הבנתי משהו: אף אחד לא מצפה מאיתנו להיות מושלמים. הדבר היחיד שאנחנו צריכים זה להיות אותנטיים.
היום אני ניגשת לרשימת המטלות שלי עם גישה קצת אחרת. אני לא שואפת לסיים הכל, אלא לעשות את הכי טוב שאני יכולה, באותו רגע נתון. ואם אני לא מצליחה? לא נורא. מחר יום חדש.
3. זמן לא רשימות: הגדירו חלונות זמן מוגדרים
במקום לנסות לדחוף הכל ליום אחד, נסו לחלק את המשימות לחלונות זמן מוגדרים. זה כמו להכין ארוחה - אתם לא זורקים את כל המצרכים לסיר אחד ומקווים לטוב, נכון? אתם מבשלים כל דבר בנפרד, בזמן המתאים.
לדוגמה, אני מקדישה שעה בבוקר לכתיבה, שעה אחר הצהריים למיילים, וחצי שעה בערב לסידורים קטנים.
הקסם פה הוא ההפרדה. כשאתם יודעים שיש לכם זמן מוגדר למשימה מסוימת, אתם מתרכזים בה יותר טוב ולא מתפזרים.
אבל, הנה הקאץ': היו גמישים. החיים קורים, ודברים משתנים. אם משהו משתבש, תתאימו את עצמכם.
4. "למה" ולא "מה": חברו את המטלות לערכים שלכם
זוכרים שאמרתי שהייתי מכורה לרשימות? אז זהו, שהרבה פעמים רשימות המטלות שלי היו מלאות בדברים שלא באמת רציתי לעשות. משימות של אנשים אחרים, ציפיות חברתיות, דברים ש"צריך" לעשות.
אבל מה קורה כשאתם עושים דברים שאתם לא מאמינים בהם? אתם נשחקים. פשוט ככה.
אז מה עושים? חפשו את ה"למה" מאחורי כל משימה. למה זה חשוב לכם? איך זה משרת את הערכים שלכם?
אם אין לזה "למה" חזק, תעיפו את זה מהרשימה. ברצינות. החיים קצרים מדי בשביל לבזבז אותם על דברים שלא משמעותיים לכם.
5. רגע של חסד עצמי: תנו לעצמכם קרדיט
החלק האהוב עליי. בסוף היום, לפני שאתם הולכים לישון, תסתכלו על הרשימה שלכם ותנו לעצמכם טפיחה על השכם. לא משנה כמה הספקתם, תזכרו שעשיתם את הכי טוב שאתם יכולים.
אפילו אם סיימתם רק דבר אחד, זה עדיין דבר אחד יותר ממה שהייתם עושים אם לא הייתה לכם רשימה.
החיים הם לא תחרות. הם מסע. ותהנו מהדרך.
אז מה אתם אומרים? מוכנים לנסות? ספרו לי בתגובות איך זה עובד לכם! ואם יש לכם טיפים משלכם, אני אשמח לשמוע.
נ.ב. - תזכרו, רשימת מטלות טובה היא לא רשימה מושלמת. היא רשימה שעובדת בשבילכם, ולא נגדכם.
