אוקיי, בואו נדבר על זה רגע. כי כמה פעמים מצאתן את עצמכן אומרות "כן" כשכל מה שרציתן זה לצרוח "לא!"? אני יודעת, גם לי זה קורה. וזה מעצבן, נכון?
פעם, חברה ביקשה ממני לעצב לה אתר לחתונה. אני, שבדיוק התחלתי ללמוד עיצוב אתרים, קפצתי על ההזדמנות. אמרתי "כן!" בהתלהבות. מהר מאוד הבנתי שנכנסתי למשהו גדול מדי. לא ידעתי איך להתחיל, וכל יום שעבר הרגשתי יותר ויותר אשמה.
הייתי צריכה להגיד "לא". אבל הפחדתי לפגוע בה, לפספס הזדמנות, להיראות לא מקצועית. בסוף, האתר יצא חצי אפוי, החברות שלנו נפגעה, והרגשתי כאילו רימיתי את כולם, כולל את עצמי.
מאז למדתי שיעור חשוב: לפעמים, ה"לא" הכי קשה הוא גם ה"כן" הכי גדול שאת יכולה לתת לעצמך.
אבל איך עושים את זה בלי לאכול את עצמך מבפנים? איך אומרים "לא" בלי להרגיש כמו הבנאדם הכי אגואיסטי בעולם?
האשמה: המפלצת שגרה לנו בראש
הנה משהו שאולי יפתיע אתכן: מחקרים מראים שאשמה היא רגש מורכב שמערב אזורים במוח שאחראים על אמפתיה, מוסר וקבלת החלטות. (מקור: Tangney, J. P., Stuewig, J., & Mashek, D. J. (2007). Moral emotions and moral behavior. Annual Review of Psychology, 58, 345-372.) במילים אחרות, אנחנו מרגישות אשמה כי אכפת לנו מאחרים.
אבל! האשמה יכולה גם להיות הרסנית. היא יכולה לגרום לנו לעשות דברים שאנחנו לא רוצות, להזניח את הצרכים שלנו ולהיכנס למערכות יחסים לא בריאות.
אז איך מוצאים את האיזון?
האמת העירומה: למה אנחנו בכלל אומרות "כן"?
לפני שאנחנו בכלל מתחילות לחשוב איך להגיד "לא", אנחנו צריכות להבין למה אנחנו אומרות "כן" מלכתחילה. זה יכול להיות מכל מיני סיבות:
- פחד: אנחנו מפחדות לפגוע באחרים, לאכזב, להיראות לא נחמדות.
- צורך באישור: אנחנו רוצות להרגיש מוערכות, אהובות, חשובות.
- אמונה שאנחנו חייבות: גדלנו עם המסר שאנחנו צריכות להיות "בסדר", לרצות את כולם, לשים את עצמנו בסוף.
- הרגשה שאנחנו יכולות להכל: תרבות ה"אפשר הכל" גורמת לנו לחשוב שאנחנו חייבות לעשות הכל, ובטח שמהר. אני זוכרת פעם שקראתי ראיון עם אופרה ווינפרי, והיא אמרה שהיא למדה להגיד "לא" כדי לשמור על השפיות שלה. וואו. זה נתן לי חומר למחשבה. אם אופרה יכולה, אז גם אני.
האמנות של ה"לא": זה לא מה שאת אומרת, זה איך את אומרת
אוקיי, אז הבנו למה אנחנו אומרות "כן". עכשיו מגיע החלק הקשה: איך להגיד "לא" בלי שהמצפון יאכל אותנו מבפנים.
- היו ברורות ותמציתיות: אל תתנצלו יותר מדי, אל תסבירו את עצמכן עד בלי סוף. "לא, תודה. אני לא יכולה לקחת על עצמי עוד משהו כרגע." זה מספיק.
- תנו אלטרנטיבה: אם אתן יכולות, הציעו פתרון אחר. "אני לא יכולה לעזור לך לעצב אתר, אבל אני מכירה מישהו שמומחה בתחום ויכול לעשות עבודה מצוינת."
- תזכרו את ה"למה" שלכן: למה אתן אומרות "לא"? מה חשוב לכן יותר? כשהמטרה שלכן ברורה, יהיה לכן יותר קל לעמוד בהחלטה שלכן.
- תתחילו בקטן: אל תנסו להשתנות בבת אחת. תתחילו להגיד "לא" לדברים הקטנים, אלה שבאמת לא משנים. ככה תתרגלו את השריר הזה.
- תנו לעצמכן רשות: מותר לכן להגיד "לא". אתן לא חייבות לאף אחד כלום. אתן לא אגואיסטיות, אתן פשוט שומרות על עצמכן. וזה בסדר גמור.
וזהו. אין פה קסמים. פשוט תזכרו ש"לא" היא מילה שלמה, ושהיא יכולה לשחרר אתכן מהרבה מאוד סבל.
אבל מה אם אני עדיין מרגישה אשמה?
אוקיי, בואו נהיה כנות. גם אחרי כל העצות האלה, אתן עדיין עשויות להרגיש אשמה. וזה בסדר. אשמה היא רגש אנושי, ואי אפשר להיפטר ממנה לגמרי.
אבל אפשר ללמוד איך להתמודד איתה.
- תחקרו את האשמה שלכן: למה אתן מרגישות אשמה? מה הפחדים שמסתתרים מאחורי הרגש הזה?
- תדברו עם מישהו: שתפו את הרגשות שלכן עם חברה טובה, בן זוג או מטפל.
- תעשו משהו טוב בשביל עצמכן: תעשו משהו שגורם לכן להרגיש טוב, משהו שממלא את המצברים שלכן.
- תזכרו שזה בסדר לטעות: אף אחד לא מושלם. אנחנו כולנו עושים טעויות. וזה בסדר.
אני יודעת, זה לא קל. אבל זה אפשרי. ואתן שוות את זה.
אז בפעם הבאה שמבקשים מכן משהו, עצרו רגע, תנשמו עמוק ותשאלו את עצמכן: "האם אני באמת רוצה לעשות את זה? או שאני עושה את זה רק כדי לרצות אחרים?"
ותזכרו: ה"לא" שלכן הוא ה"כן" שלכן לעצמכן.
אני עדיין לומדת. עדיין נופלת. אבל אני משתדלת. ומה איתכן? מה ה"לא" שאתן צריכות להגיד לעצמכן היום?
