אני זוכרת את הרגע הזה כל כך בבירור. שעון מעורר מצלצל ב-6:00 בבוקר, ואני, נעמה, שוב לוחצת על כפתור הנודניק. שוב שונאת את עצמי על זה. שוב מבטיחה לעצמי "ממחר זה ישתנה". מכירות את זה?
כמה שנים חייתי ככה? שנים של מאבק תמידי בבוקר, בתחושה הזו שאני חייבת לקום אבל הגוף והנפש פשוט מסרבים. תמיד חשבתי שאני פשוט "לא בן אדם של בוקר".
אבל אז, משהו קרה. התחלתי לשאול את עצמי שאלות אחרות. לא "איך אני מצליחה לקום מוקדם יותר?" אלא "מה מונע ממני לרצות לקום בבוקר?".
היום, אחרי כמה ניסיונות כושלים, מחקרים קטנים שעשיתי על עצמי, וקריאה מעמיקה במקורות מפתיעים, אני יכולה להגיד בביטחון: אפשר לשנות את זה. אפשר להפוך את הבוקר לחלק שאת מצפה לו ביום. לא מדובר רק בלקימה מוקדמת, אלא בלקימה טובה.
והכי חשוב, את לא חייבת להיות "אחת מאלה שקמות ב-5:00 בבוקר ועושות יוגה". באמת שלא.
אז מה השתנה? מה גרם לי, הנודניקרית הכרונית, להתחיל לחכות לבוקר?
קודם כל, הבנתי שהשורש של הבעיה הוא לא השעון המעורר. הוא הרבה יותר עמוק.
אחד הספרים שהכי השפיעו עלי בתקופה הזו היה "למה אנחנו ישנים" של מת'יו ווקר (Matthew Walker). הספר הזה, שהוא לא קריאה קלה בכלל, הראה לי בצורה מדעית עד כמה שינה היא קריטית לתפקוד היומיומי שלנו. ואז הבנתי – יכול להיות שאני לא מצליחה לקום בבוקר פשוט כי אני לא ישנה מספיק טוב?
שינה טובה היא לא מותרות, היא הכרח.
התחלתי לעקוב אחרי דפוסי השינה שלי בעזרת אפליקציה. גיליתי שאני ישנה פחות ממה שחשבתי, ושהאיכות של השינה שלי גרועה. זה היה רגע של הארה. אבל אז הגיעה השאלה הקשה – איך משפרים את איכות השינה?
פה נכנס לתמונה מקור מפתיע – הספר "The Power of Habit" של צ'ארלס דוהיג (Charles Duhigg). דוהיג מדבר על מעגלי הרגל, ואיך אפשר לפרק הרגלים שליליים ולהחליף אותם בחיוביים. הבנתי שאני יכולה להשתמש באותם עקרונות כדי לבנות "הרגלי שינה" טובים יותר.
התחלתי בקטן. כיבוי מסכים שעה לפני השינה, אמבטיה חמה עם שמנים אתריים (כן, אני יודעת, זה קצת קלישאתי, אבל זה עבד!), וקריאה בספר נייר לפני השינה. בהתחלה זה היה קשה, אבל לאט לאט התחלתי להרגיש את ההבדל. השינה שלי נהייתה עמוקה יותר, והתחלתי לקום קצת יותר בקלות.
אבל אז גיליתי משהו עוד יותר מפתיע.
אחרי כמה שבועות של שיפור השינה, עדיין לא הייתי מאושרת לקום בבוקר. עדיין הייתה לי תחושה של מאבק. ואז הבנתי – יכול להיות שהבעיה היא לא רק השינה, אלא גם מה שמחכה לי כשאני קמה?
התחלתי לחשוב על מה שאני עושה בבוקר. בדרך כלל זה היה לבדוק מיילים, לקרוא חדשות (שתמיד מדכאות אותי), ולרוץ לעבודה. לא פלא שלא רציתי לקום!
מה גורם לך לרצות לקום בבוקר?
התחלתי להתנסות. הוספתי לבוקר דברים שעושים לי טוב. התחלתי לכתוב יומן הוקרה (gratitude journal), לעשות מדיטציה קצרה, או סתם לשתות קפה בשקט במרפסת. גיליתי שגם 15 דקות של זמן איכות עם עצמי יכולות לעשות הבדל עצום.
אבל גם כאן, היו לי נפילות. היו ימים שפשוט לא היה לי כוח, ונכנעתי לנודניק. וזה בסדר. הבנתי שהמסע הזה הוא לא ליניארי. יש ימים טובים יותר ויש ימים טובים פחות.
הדבר הכי חשוב שלמדתי זה להיות סבלנית עם עצמי. לא להלקות את עצמי על כל כישלון, אלא להתמקד בהתקדמות הכללית.
אני חייבת להיות כנה – אני עדיין לא קמה ב-5:00 בבוקר ועושה יוגה. אבל אני קמה בשעה סבירה, עם תחושה טובה יותר. ואני כבר לא שונאת את הבוקר. לפעמים, אפילו מחכה לו.
אז מה הלאה? אני עדיין לומדת. עדיין מתנסה. אני רוצה לחקור יותר את הקשר בין תזונה לשינה, ואולי לנסות שיטות נשימה שונות.
אבל הדבר הכי חשוב שאני רוצה להעביר לך זה – אל תוותרי. אל תאמיני שאת פשוט "לא בן אדם של בוקר". את יכולה לשנות את זה. את יכולה להפוך את הבוקר לחלק משמעותי ומהנה בחיים שלך.
מה הצעד הראשון שלך בדרך לבוקר טוב יותר? אני ממש אשמח לשמוע בתגובות! אולי דווקא השיתוף שלך ייתן לי את התובנה הבאה שלי…
