האמת? תמיד חשבתי ש"איזון" זה מיתוס. כמו חד-קרן עם קריירה מצליחה, זוגיות מושלמת ושינה של 8 שעות בלילה. צחקתי על חברות שניסו לשלב הכל, בינינו, קצת ריחמתי עליהן. "תבחרי משהו אחד ותהיי טובה בו", יעצתי. ואז...בום. התרסקתי.
הייתי בשיא שלי. עבודה מצוינת, משכורת טובה, דירה משלי. אבל בפנים? ריקנות מוחלטת. תשישות כרונית, חרדות שהשתלטו לי על החיים, ניתוק מוחלט מהאנשים שאני אוהבת. זה היה הניצחון הכי מר לי בחיים.
אז מה השתנה? הבנתי שלרוץ מרתון חיים זה לא ספרינט. זה לא תחרות. זה מסע. מסע שדורש הקשבה, חמלה עצמית ושינוי תפיסה.
מה אם אספר לך שאפשר לרוץ מרתון חיים בלי להתרסק? לא רק לשרוד, אלא באמת לחיות? להרגיש שמחה, סיפוק וחיבור אמיתי? זה לא קל, אני מודה. אבל זה אפשרי.
מאיפה בכלל מתחילים? שוכחים מ"איזון" וחושבים "הרמוניה"
כולם מדברים על איזון. הבעיה היא שאיזון מוחלט הוא בלתי אפשרי. החיים דינמיים, הם זזים, משתנים. במקום לרדוף אחרי איזון, בואו נשאף להרמוניה.
ההרמוניה היא היכולת לנהל את האנרגיה שלנו בצורה יעילה, תוך התחשבות בצרכים שלנו ברגע נתון. זה אומר שלפעמים הקריירה תהיה במקום הראשון, לפעמים הזוגיות, לפעמים הבריאות. העיקר הוא להקשיב לעצמנו ולבחור מה הכי חשוב לנו עכשיו.
אחת התובנות המפתיעות ביותר שלי הגיעה דווקא מספרו של ריצ'רד באך, "ג'ונתן ליווינגסטון השחף". כן, ספר ילדים. אבל הוא לימד אותי שלפעמים, הדבר הכי חשוב הוא לעוף בקצב שלנו. לא להשוות את עצמנו לאחרים, לא לרדוף אחרי יעדים שמישהו אחר הציב לנו.
הכישלון הוא לא סוף הדרך, הוא פיתול בדרך
טעיתי כל כך הרבה פעמים. נפלתי, קמתי, נפלתי שוב. היו רגעים ששקלתי לוותר. אבל אז הבנתי משהו חשוב: הכישלון הוא לא אויב, הוא מורה.
אחד הכישלונות הכי גדולים שלי היה כשניסיתי לעשות הכל לבד. סירבתי לבקש עזרה, כי חשבתי שאני צריכה להיות "סופר-וומן". זה נגמר בשחיקה מוחלטת ובמערכות יחסים הרוסות.
מאז למדתי לבקש עזרה. להודות שאני לא יודעת הכל. להקיף את עצמי באנשים שתומכים בי ומאמינים בי. זה היה אחד השינויים הכי משמעותיים שעשיתי.
מחקר שפורסם ב"Harvard Business Review" מצא שאנשים שמודים בטעויות שלהם ומבקשים עזרה נתפסים כחזקים יותר, לא כחלשים יותר. מפתיע, נכון?
הגיע הזמן לשאול את השאלות הקשות
אוקיי, הבנו ש"איזון" זה שטויות וכישלון זה שיעור חשוב. אבל איך באמת עושים את זה בפועל? איך מנהלים את האנרגיה שלנו, איך מקשיבים לעצמנו, איך מוצאים את ההרמוניה הזאת?
אלו שאלות קשות, אני מודה. אין לי תשובות קסם. אבל יש לי כמה נקודות למחשבה:
- מה באמת חשוב לך? שאלי את עצמך את השאלה הזאת שוב ושוב. עד שתגיעי לתשובה אמיתית, לא לתשובה שאת חושבת שאת צריכה לתת.
- מה גורם לך אושר? רשמי רשימה של כל הדברים שעושים לך טוב. קטנים כגדולים. ודאי שאת משלבת אותם בחיים שלך באופן קבוע.
- מה מרוקן אותך מאנרגיה? רשמי רשימה של כל הדברים שגורמים לך תחושה רעה. חפשי דרכים לצמצם אותם או להימנע מהם לחלוטין.
ומה עם כל הלחץ החברתי?
אוי, הלחץ החברתי. כולנו מכירים אותו. הצורך להיראות מושלמים באינסטגרם, הציפייה להצליח בגיל צעיר, הפחד לפספס.
אבל האמת היא שהלחץ החברתי הוא אשליה. הוא לא אמיתי. הוא נוצר על ידי אנשים אחרים, שלא בהכרח יודעים מה טוב לנו.
אני למדתי להתעלם מהלחץ החברתי. להקשיב לקול הפנימי שלי. לעשות את מה שנכון לי, גם אם זה לא תואם את הציפיות של אחרים.
הדבר הכי משחרר שעשיתי היה להבין שהאושר שלי לא תלוי באישורים של אחרים. הוא תלוי בי.
אז מה הלאה?
המסע הזה הוא אינסופי. תמיד יהיו אתגרים חדשים, קשיים חדשים, טעויות חדשות. אבל אם נלמד להקשיב לעצמנו, לחמול לעצמנו ולבחור בהרמוניה במקום באיזון, נוכל לרוץ את מרתון החיים בלי להתרסק.
ואולי, רק אולי, אפילו נהנה מהדרך.
אני עדיין לומדת. עדיין טועה. אבל אני כבר לא פוחדת. אני יודעת שאני חזקה יותר ממה שחשבתי. ואני יודעת שגם את.
אז, איך את רצה את המרתון שלך?
