אוקיי, בואו נדבר על משהו שכולנו מכירים מקרוב: ג'אגלינג. לא, לא עם כדורים (למרות שלפעמים זה מרגיש ככה), אלא עם משימות. מיילים, פגישות, פרויקטים, סידורים, ואל תשכחו את החיים עצמם אי שם באמצע. כמה פעמים מצאתם את עצמכם קופצים ממשימה למשימה, מרגישים כמו בפינג-פונג מטורף, ובסוף היום שואלים את עצמכם "מה לעזאזל הספקתי היום?" אני יודעת, קרה לי יותר מדי פעמים.
פעם הייתי בטוחה שאם רק אהיה מספיק "יעילה" – כלומר, אעשה הכל מהר יותר – אז אצליח להשתלט על הכאוס. ספוילר: זה לא עבד. להיפך, רק הרגשתי יותר לחוצה ושחוקה. זה הזכיר לי מחקר מעניין שקראתי ב-Harvard Business Review על ההשפעות השליליות של ריבוי משימות על הפרודוקטיביות והבריאות הנפשית. הם גילו שאנשים שמנסים לעשות כמה דברים במקביל בעצם סובלים מירידה בביצועים ומרמות מתח גבוהות יותר. מי היה מאמין? 😉
אז מה עושים? הרי אי אפשר פשוט לברוח לאי בודד (למרות שזה נשמע מפתה לפעמים). הנה כמה תובנות שלמדתי בדרך הקשה (והמתגמלת, בסופו של דבר):
1. הפסיקו להאמין לאשליה של מולטי-טאסקינג.
זו אולי התובנה הכי חשובה. מולטי-טאסקינג זה שקר. סליחה אם ניפצתי לכם פה איזה מיתוס, אבל האמת היא שהמוח שלנו לא באמת מסוגל לעשות שני דברים במקביל. מה שקורה בפועל זה שאנחנו קופצים מהר מאוד ממשימה למשימה, וכל קפיצה כזו עולה לנו בזמן יקר ובאנרגיה מנטלית.
חוקרים מאוניברסיטת סטנפורד אפילו מצאו שאנשים שמולטי-טאסקינג כרוני מפגינים ביצועים נמוכים יותר במבחני קשב וזיכרון. מפחיד, נכון?
אז מה עושים במקום? פוקוס חד-משימתי. כן, זה נשמע פשוט, אבל זה דורש תרגול.
- איך זה עובד בפועל? בוחרים משימה אחת, מתמקדים בה לחלוטין, ומסיימים אותה לפני שעוברים הלאה. בלי מיילים, בלי הודעות, בלי הסחות דעת. רק אתם והמשימה שלכם.
- אתגר: נסו את זה למשך שעה אחת. תגדירו טיימר, תסגרו את כל הטאבים המיותרים, ותראו מה קורה. אני מבטיחה שתופתעו.
2. תכירו את השעון הביולוגי שלכם (ותעבדו איתו, לא נגדו).
כולנו שמענו על שעון ביולוגי, אבל כמה מאיתנו באמת מקשיבים לו? יש אנשים שפרודוקטיביים יותר בבוקר, ויש כאלה שפורחים דווקא בלילה. אין פה נכון או לא נכון, יש רק מה שעובד בשבילכם.
פעם ניסיתי בכוח להיות "אשת בוקר", כי זה מה שכולם אמרו שהוא הכי יעיל. זה נגמר בתסכול עצום ובכמויות אדירות של קפה. בסוף הבנתי שהשיא שלי הוא דווקא בשעות אחר הצהריים המאוחרות, ואז אני יכולה להספיק פי שניים יותר.
- איך מזהים את השעות הפרודוקטיביות שלכם? תעקבו אחרי האנרגיה שלכם במשך כמה ימים. מתי אתם מרגישים הכי חדים וממוקדים? מתי הכי קשה לכם להתרכז?
- טיפ קטן: תזמנו את המשימות הכי חשובות לשעות השיא שלכם. תאמינו לי, זה משנה את כל המשחק.
3. הפסקות הן לא מותרות, הן חובה.
אני יודעת, זה נשמע מנוגד לאינטואיציה. איך הפסקות יכולות לעזור לי להיות יותר פרודוקטיבית? אבל תסמכו עלי, זה עובד.
המוח שלנו לא בנוי לעבודה רציפה במשך שעות ארוכות. אחרי זמן מסוים, הוא מתחיל להתעייף, והביצועים שלנו יורדים. הפסקות קצרות עוזרות לנו להתרענן, לחדש את האנרגיה, ולחזור למשימה עם פוקוס מחודש.
- איך עושים הפסקה נכונה? קמים מהכיסא, יוצאים מהחדר, עושים משהו שלא קשור לעבודה. אפשר לעשות קצת מתיחות, לשתות מים, להסתכל על הנוף, או סתם לנשום עמוק.
- שיטת פומודורו: עובדים 25 דקות, עושים הפסקה של 5 דקות. אחרי 4 סבבים כאלה, עושים הפסקה ארוכה יותר של 20-30 דקות. מצאתי שזה עובד לי ממש טוב.
4. תזכרו למה אתם עושים את זה מלכתחילה.
כשנמצאים בתוך הטירוף של המשימות, קל לשכוח למה בכלל התחלנו. מה המטרה הגדולה יותר? מה החלום שאנחנו רוצים להגשים?
חיבור למטרה שלנו נותן לנו מוטיבציה וכוח להמשיך, גם כשקשה. זה מזכיר לנו שאנחנו לא סתם עובדים בשביל לעבוד, אלא בשביל משהו שחשוב לנו.
פעם הייתי תקועה בפרויקט משעמם במיוחד, והרגשתי שאני מאבדת את זה. ואז נזכרתי למה בכלל לקחתי את הפרויקט הזה – כדי לקדם את הקריירה שלי בתחום שאני אוהבת. פתאום זה היה נראה קצת יותר נסבל.
- איך מתחברים למטרה? תכתבו אותה, תתלו אותה במקום בולט, תזכירו לעצמכם אותה כל יום.
- טיפ חשוב: תדאגו שהמטרה שלכם תהיה משהו שבאמת חשוב לכם, לא משהו שאתם חושבים שאתם "צריכים" לרצות.
אז כן, זה לא קל. זה דורש מודעות, תרגול, וסבלנות. יהיו ימים שתצליחו יותר, ויהיו ימים שפחות. אבל הכי חשוב זה לא לוותר על עצמכם בתוך כל הכאוס הזה.
אני עדיין לומדת איך לרקוד בין המשימות, ואין לי את כל התשובות. אבל אני כן יודעת שזה אפשרי לחיות חיים מלאים ופרודוקטיביים, בלי לאבד את השפיות. וזה שווה את המאמץ.
ומה איתכם? איך אתם מצליחים לשמור על פוקוס בתוך הטירוף? שתפו אותי בתגובות! אשמח לשמוע מה עובד בשבילכם. אולי נלמד משהו חדש ביחד. 😉
