האמת? אני שונאת לקבל החלטות. ממש. יש לי חברה שתמיד אומרת לי "נעמה, את אנליטית מדי, תחליטי כבר!". וזה נכון, אני מודה. אני מסוגלת לשקול את כל האופציות, היתרונות והחסרונות, במשך שעות (ימים? שבועות?) עד שאני מרגישה משותקת. ואז, במקום לקבל החלטה, אני פשוט דוחה אותה. נשמע מוכר?
זה התחיל מדברים קטנים - איזה סרט לראות, איזה חולצה לקנות. אבל מהר מאוד זה זלג לדברים גדולים יותר - האם לקחת את הקידום בעבודה, האם לעבור דירה. ואז הבנתי - הדחיינות הזו לא רק מבזבזת לי זמן, היא ממש משפיעה על האושר שלי.
אני זוכרת במיוחד פעם אחת, כשהתלבטתי אם לקחת פרויקט חדש בעבודה. הוא נשמע מדהים, אבל גם מפחיד. ישבתי שעות על גבי שעות, חרשתי מאמרים על ניהול זמן ואפקטיביות (כמו זה מ-Harvard Business Review על "The Hidden Cost of Decision Fatigue"), שאלתי את כל החברים שלי, ועדיין - לא הצלחתי להחליט. בסוף, פספסתי את ההזדמנות. ואז הרגשתי ממש טיפשה.
אז מה עושים? איך יוצאים מהלופ האינסופי הזה של דחיינות החלטות? הנה כמה תובנות ששינו לי את החיים, ואולי גם לך:
1. להבין למה אנחנו דוחים מלכתחילה
לפני שאני רצה לפתרונות, הייתי חייבת להבין את השורש של הבעיה. למה אני כל כך מפחדת לקבל החלטה? התשובה הפתיעה אותי: זה לא רק הפחד מלעשות טעות (שכולנו חווים, נכון?), אלא גם הפחד מלקחת אחריות על התוצאות. אם אני לא מחליטה, אני יכולה להאשים את הנסיבות, את הגורל, כל דבר חוץ מעצמי.
תובנה קטנה אבל משמעותית: דחיינות היא לעיתים קרובות בריחה מאחריות.
אחרי שהבנתי את זה, התחלתי לחקור יותר לעומק. גיליתי שיש מחקרים שמראים שאנשים שדוחים החלטות סובלים לעיתים קרובות מחרדה ופרפקציוניזם. זה התחבר לי מאוד. כי תמיד רציתי שההחלטה שלי תהיה המושלמת. ואז הבנתי... אין דבר כזה.
2. לפרק את הפיל לחתיכות קטנות
החלטות גדולות יכולות להרגיש כמו פיל עצום שצריך לבלוע. אז במקום לנסות לבלוע אותו בבת אחת, צריך לפרק אותו לחתיכות קטנות וקלות יותר לעיכול.
לדוגמה, אם את מתלבטת אם לעבור דירה, במקום לחשוב על כל התהליך העצום הזה, תתחילי בשאלה פשוטה: "מה אני הכי אוהבת ומה אני הכי שונאת בדירה הנוכחית שלי?". אחר כך תחשבי על השכונה, התקציב, וכו'. צעד אחרי צעד.
משפט אחד שישנה לך את החיים: כל החלטה גדולה מורכבת מהרבה החלטות קטנות.
3. להגדיר מסגרת זמן
זה משהו שלמדתי בדרך הקשה. פשוט להחליט "אני צריכה להחליט" זה לא מספיק. צריך לתת לעצמך דדליין. אמיתי.
אני קובעת לעצמי ביומן תאריך ושעה ספציפיים שבהם אני צריכה לקבל את ההחלטה. ובאותו יום, אני מכבה את הטלפון, מתרחקת מכל הסחות הדעת, ופשוט יושבת עם עצמי ומחליטה. לפעמים זה עוזר לקבוע טיימר - נגיד, 20 דקות. אחרי 20 דקות אני חייבת להחליט, לא משנה מה.
4. להפסיק לחפש את ה"נכון"
אחד הדברים שהכי שינו את הגישה שלי להחלטות היה להבין שאין דבר כזה "החלטה נכונה". יש רק החלטות שמתאימות לי באותו רגע.
אני זוכרת שקראתי פעם ציטוט של ברנה בראון שאמר: "Courage is not the absence of fear, but rather the judgment that something else is more important than fear." זה ממש דיבר אליי. כי הפחד תמיד יהיה שם, אבל מה שמנחה אותי זה הערכים שלי.
לדוגמה, אם הערך הכי חשוב לי הוא חופש, אז אני אבחר בהחלטה שתיתן לי יותר חופש, גם אם היא מפחידה.
5. לסמוך על האינטואיציה
לפעמים, אחרי ששקלתי את כל האופציות והיתרונות והחסרונות, אני עדיין מרגישה מבולבלת. ואז אני מבינה - הגיע הזמן להקשיב לאינטואיציה שלי.
זה אולי נשמע קצת "ניו אייג'", אבל יש מחקרים שמראים שהאינטואיציה שלנו היא בעצם סוג של עיבוד מידע לא מודע. היא מסוגלת לקלוט רמזים וסימנים שאנחנו לא מודעים אליהם, ולהגיע למסקנות מהירות ויעילות.
כמובן, חשוב לא להסתמך על האינטואיציה בלבד, אבל היא יכולה להיות כלי חשוב בתיבת הכלים שלנו.
אז מה הלאה?
אני עדיין לא מושלמת בזה. עדיין יש החלטות שאני דוחה, עדיין יש רגעים שאני מרגישה משותקת. אבל אני יודעת שאני בדרך הנכונה.
אני מזמינה אותך, הקוראת היקרה, לנסות את הטיפים האלה בעצמך. ותזכרי - זה בסדר לעשות טעויות. כולנו עושים. מה שחשוב זה ללמוד מהן ולהמשיך הלאה.
אני באמת סקרנית לשמוע - מה ההחלטה שאת דוחה עכשיו? ומה את הולכת לעשות כדי לקבל אותה סוף סוף? שתפי אותי בתגובות!
