אוקיי, תקשיבו לזה. אני, נעמה, עם כל האהבה שלי לטבעונות, יוגה ו"להיות מחוברת לאדמה" (כן, אני יודעת, זה נשמע קצת פלצני) – מצאתי את עצמי יושבת על מחצלת דהויה באמצע שום מקום בנגב, מוקפת בנשים בדואיות, מנסה להבין מה לעזאזל קורה סביבי. הייתי בטוחה שאני יודעת משהו על צמחי מרפא. כמה תה קמומיל, לבנדר להרגעה, מה כבר יכול להיות? ובכן, מסתבר שהרבה.
הגעתי לסיור הזה, "תמרוקחות נוודית", עם ציפיות מסוימות. דמיינתי לעצמי טיול נחמד בטבע, קצת הסברים על צמחים, אולי נכין איזה שמן אתרי חמוד. נו, אתן יודעות, אינסטגרם פרפקט. מה שקיבלתי היה הרבה יותר מזה.
הרוקחת הבדואית, שנקרא לה סלימה (שם בדוי, כמובן), היתה אישה מדהימה. קמטים עמוקים חרושים על פניה, עיניים חודרות שמסתכלות ישר לנשמה, וידע – ידע אינסופי על כל עלה, שורש ופרח שצומח באזור. היא לא דיברה כמו שאנחנו, ה"משכילים", מדברים על צמחים – על מרכיבים פעילים, מחקרים קליניים וכאלה. היא דיברה על הצמחים כמו על חברים, על משפחה. היא ידעה את הסיפור של כל צמח.
וזה בדיוק מה שגרם לי להבין שאני לא באמת מבינה כלום.
מה שחשבתי שאני יודעת (ומה שגיליתי)
חשבתי שאני מבינה משהו בטיפול טבעי. קראתי ספרים, צפיתי בסרטונים, אפילו ניסיתי להכין כמה קרמים בעצמי (בואו נגיד שהתוצאות היו… מפוקפקות). אבל מהר מאוד הבנתי שמה שאני עושה זה בעיקר לחקות טרנדים, להשתמש במילים כמו "טבעי" ו"אורגני" בלי להבין את המשמעות האמיתית שלהן.
סלימה פשוט פירקה לי את כל התפיסה. היא הסבירה שהטיפול בצמחים הוא לא רק עניין של מרכיבים כימיים, אלא של אנרגיה, של חיבור, של כוונה. היא דיברה על הצורך להקשיב לגוף, להבין את הסימנים שהוא שולח, ולבחור את הצמח הנכון עבורו.
וזה לא תמיד קל.
הכישלון הראשון (מתוך רבים)
ניסינו להכין משחה להרגעת עור מגורה. סלימה הדריכה אותנו לבחור את הצמחים המתאימים – לבנדר, קמומיל, קלנדולה – ולשלב אותם בשמן זית איכותי. אני, בטוחה בעצמי, התחלתי לערבב ולמדוד בקפידה. אבל משהו לא הסתדר. המשחה יצאה דלילה מדי, חסרת ריח, ובאופן כללי לא מזכירה את מה שסלימה הכינה.
הרגשתי מטומטמת. איך יכול להיות שאני, שקוראת כל כך הרבה על צמחי מרפא, לא מצליחה להכין משחה פשוטה? סלימה חייכה חיוך רחב ואמרה: "נעמה, את מודדת עם הראש, לא עם הלב."
אאוץ'.
היא הסבירה לי שהכנת משחה היא לא רק עניין של כמויות מדויקות, אלא של אינטואיציה, של הקשבה לצמחים. צריך להרגיש את האנרגיה שלהם, להבין מה הם צריכים. זה לא מתכון, זה ריקוד.
לקח לי זמן להבין את זה.
מקורות מפתיעים: לא רק ספרים ואתרים
במהלך הסיור, סלימה לא ציטטה מחקרים מדעיים או ספרים ידועים. היא ציטטה את סבתא שלה, את אמא שלה, את הנשים האחרות בשבט. היא סיפרה סיפורים על איך הם משתמשים בצמחים לטיפול במחלות, לשיפור מצב הרוח, לחיזוק הקשרים המשפחתיים.
אחד הסיפורים שזכורים לי במיוחד היה על אישה שסבלה מדיכאון אחרי לידה. במקום לתת לה תרופות, סלימה הכינה לה תה מצמח שגדל רק באזור שלה, צמח שאף אחד אחר לא הכיר. אחרי כמה ימים, האישה חזרה לחייך.
זה גרם לי לחשוב על כמה ידע אבוד יש בעולם, ידע שלא מתועד בספרים, שלא נמצא באינטרנט. ידע שעובר מדור לדור, מפה לאוזן, שנשמר על ידי אנשים פשוטים שמחוברים לטבע.
ההבטחה הרגשית (והפרקטית)
אז מה למדתי מהסיור המשוגע הזה? למדתי שצמחי מרפא הם לא רק תרופות טבעיות, אלא דרך חיים. למדתי שחיבור לטבע הוא לא רק טרנד אופנתי, אלא צורך בסיסי של הנפש. למדתי שהידע האמיתי נמצא לא רק בספרים ובאתרים, אלא גם בסיפורים של אנשים, בחוויות האישיות, ובהקשבה ללב.
אני מבטיחה לכן, אם תפתחו את הראש ואת הלב, תגלו עולם חדש של ידע וריפוי. עולם שמחכה רק שתגלו אותו.
ואם כבר מדברים על ריפוי, חשוב לזכור: צמחי מרפא הם לא תמיד הפתרון הקל. הם לא תחליף לטיפול רפואי מקצועי, ולא תמיד מתאימים לכולם. תמיד חשוב להתייעץ עם רופא או עם מטפל מוסמך לפני שמתחילים להשתמש בצמחים לטיפול במחלות.
תובנה לא מושלמת: מתי זה לא עובד?
האמת? יש צמחים שלא עזרו לי בכלל. ניסיתי להשתמש בשמן לבנדר להרגעה לפני השינה, אבל זה רק גרם לי להיות יותר עירנית. ניסיתי לשתות תה קמומיל כדי להקל על כאבי בטן, אבל זה לא עזר לי בכלום.
וזה בסדר.
זה לא אומר שהצמחים לא עובדים, זה אומר שהם לא עובדים בשבילי.
כל אחד הוא עולם ומלואו, ומה שעובד לאדם אחד לא בהכרח יעבוד לאדם אחר. חשוב להתנסות, לנסות, לטעות, וללמוד מהניסיון.
נקודות למחשבה:
- האם אנחנו באמת מקשיבים לגוף שלנו, או שאנחנו רק מנסים להשתיק אותו עם פתרונות מהירים?
- האם אנחנו מעריכים את הידע המסורתי של אנשים פשוטים, או שאנחנו סומכים רק על מחקרים מדעיים?
- האם אנחנו מחוברים לטבע, או שאנחנו רק צרכנים של מוצרים "טבעיים"?
פנייה אישית לסיום
אני עדיין לא יודעת הכל על צמחי מרפא. אני עדיין לומדת, מתנסה, טועה, ומתקנת. אבל דבר אחד אני יודעת בוודאות: הסיור הזה עם סלימה שינה לי את החיים. הוא גרם לי להסתכל על העולם בצורה אחרת, להעריך את הטבע בצורה עמוקה יותר, ולהתחבר לעצמי בצורה אמיתית יותר.
ואני מזמינה אתכן לעשות את אותו הדבר. צאו לטבע, הקשיבו לצמחים, למדו מהאנשים שחיים קרוב לאדמה. תגלו עולם חדש של ידע, ריפוי וחיבור אמיתי.
אז מה אתכן? איזה צמח הכי מדבר אליכן עכשיו? שתפו אותי בתגובות!
