היי, אני נעמה, ובינינו? אני מכורה לסטרס. כן, כן, שמעתן נכון. לא במובן שאני אוהבת את זה, אלא במובן שפעם הייתי שבּוּיה שלו, וזה ניהל לי את החיים. הלחץ הזה, שגרם לי להרגיש כמו צנון ששכחו במקרר - קפואה מבפנים, אבל מבחוץ מנסה להיראות כאילו הכל בסדר.
אז מה עשיתי? ניסיתי הכל. מדיטציות, יוגה, דמיון מודרך. כלום לא באמת עבד. הרגשתי שאני צריכה משהו מהיר, כאן ועכשיו, לפני שאני מתפוצצת. ואז, לגמרי במקרה, נתקלתי בטכניקת נשימה יפנית.
עכשיו, אני מודה, הייתי סקפטית. אני? לנשום? הרי אני נושמת כל הזמן, לא? מה כבר יכול להיות כל כך מיוחד בזה? אבל הייתי נואשת, אז החלטתי לנסות. וזה, חברות, שינה הכל. תוך 30 שניות. פשוט ככה.
אבל רגע, לפני שאתן רצות ליוטיוב לחפש "נשימה יפנית להרגעה", חשוב לי להגיד משהו: זה לא קסם. זה כלי. כלי עוצמתי, אבל עדיין כלי. ואם לא יודעים איך להשתמש בו, הוא לא יעזור.
הסוד הוא לא רק הנשימה, אלא המודעות לנשימה.
אז מה הטכניקה הזו בעצם? היא נקראת "נשימת 4-7-8". כן, אני יודעת, השם לא ממש מרשים. אבל תסמכו עלי, זה עושה פלאים.
- 4: שאיפה דרך האף למשך 4 שניות.
- 7: עצירת נשימה למשך 7 שניות.
- 8: נשיפה דרך הפה למשך 8 שניות.
למה זה עובד? ובכן, הנשימה הזו עוזרת להאט את קצב הלב ולהפעיל את מערכת העצבים הפאראסימפתטית, זו שאחראית על הרגיעה. זה קצת כמו ללחוץ על כפתור ה-"reset" של הגוף.
אבל עכשיו מגיע הקטע המעניין. אחת המורות שלי למדיטציה, שלימדה אותי טכניקות ריפוי עתיקות, הסבירה לי פעם שהקצב הזה משקף יחסים הרמוניים בין ארבעת האלמנטים ביקום (אדמה, מים, אוויר ואש). נשמע קצת מופרך? אולי. אבל עצם המחשבה הזו, על חיבור עמוק יותר, עזרה לי להרגיש יותר מחוברת לעצמי ולעולם.
(מקור: ד"ר אנדרו וייל, חלוץ בתחום הרפואה האינטגרטיבית, ממליץ על טכניקת 4-7-8 להפחתת חרדה ושיפור השינה. [קישור לאתר שלו או מאמר רלוונטי])
הניסיון האישי שלי? בהתחלה, הייתי מתבלבלת עם הספירה, מוציאה אוויר מוקדם מדי, או סתם שוכחת לנשום. זה היה מתסכל. אבל לא ויתרתי. התחלתי לעשות את זה לפני השינה, כשהייתי מרגישה חרדה, או סתם כשהייתי צריכה רגע של שקט.
ואז, יום אחד, הייתי בפגישה חשובה בעבודה. הלחץ היה בשמיים, הרגשתי שאני עומדת להתעלף. נזכרתי בנשימה. עשיתי את זה בשקט, מתחת לשולחן. אף אחד לא שם לב. וזה עבד. פתאום יכולתי לחשוב בצלילות, לדבר בביטחון, ולהרגיש בשליטה.
זה לא רק להירגע, זה לחזור לשלוט בעצמך.
אבל הנה משהו שאף אחד לא מספר לכן: זה לא תמיד עובד. יש ימים שהלחץ חזק מדי, שהטכניקה הזו פשוט לא מספיקה. וזה בסדר. אף כלי לא מושלם. מה שאני עושה במקרים כאלה? אני משלבת את הנשימה עם פעילות גופנית, שיחה עם חברה טובה, או סתם צפייה בסרט מצחיק.
הטריק הוא למצוא את מה שעובד בשבילך. מה שמרגיע אותך. כי מה שעובד לי, לא בהכרח יעבוד לך. וזה לגמרי בסדר.
עכשיו, אני רוצה לשאול אותך שאלה: מתי בפעם האחרונה עצרת לרגע, באמת לרגע, והקשבת לנשימה שלך? לא כדי להרגיע את עצמך, אלא פשוט כדי להיות שם, עם עצמך?
אני מודה, לקח לי זמן להבין את זה. פעם חשבתי שהפתרון הוא תמיד חיצוני - תרופה, טיפול, או שינוי בחיים. אבל בסוף הבנתי שהתשובה נמצאת בתוכי. ביכולת שלי לנשום, להיות מודעת, ולבחור איך להגיב ללחץ.
אני יודעת, זה נשמע קלישאתי. אבל זה האמת שלי. והאמת שלי היא שאני עדיין מכורה לסטרס. אבל עכשיו, יש לי כלים להתמודד איתו. ואני רוצה לשתף אותך בכלים האלה.
לפני כמה שנים נתקלתי במחקר שמראה שנשים חוות סטרס אחרת מגברים, ושהנשימה שלנו מושפעת מהמחזור החודשי. מטורף, נכון? זה גרם לי להבין שאני צריכה להיות עוד יותר קשובה לגוף שלי, ולהתאים את הטכניקות שלי למצב שלי. (מקור: מחקרים על הבדלים מגדריים בתגובה לסטרס והשפעת הורמונים על נשימה)
אז מה הלאה? אני לא יודעת. אני עדיין לומדת, עדיין מתנסה, ועדיין נכשלת לפעמים. אבל אני ממשיכה לנשום. ואני מזמינה אותך להצטרף אלי למסע הזה.
אני באמת מאמינה שאם נהיה יותר קשובות לעצמנו, אחת לשנייה, ולנשימה שלנו, נוכל לשנות את העולם. צעד אחד, שאיפה אחת, נשיפה אחת, בכל פעם.
אשמח לשמוע מה דעתך. האם ניסית את טכניקת ה-4-7-8? מה עבד בשבילך? מה לא? בואי נדבר על זה.
