אוקיי, אני חייבת לשתף אתכם במשהו קצת מטורף. ישבתי לפני כמה שבועות עם נטורופת מדהים (שם שמור במערכת, אבל הוא באמת תותח), ובמהלך השיחה, הוא שאל אותי איך אני בכלל מעריכה את רמות הסטרס של הלקוחות שלי. אז הוצאתי את המבחן הזה שהכנתי, משהו שעשיתי בעיקר בשביל עצמי, איזה דף עם שאלות שלכאורה נראות תמימות, אבל הן חודרות עמוק. הוא קרא אותו, ואז הוא הרים את הראש ואמר: "נעמה, זה גאוני. את חייבת לפרסם את זה."
האמת, הייתי סקפטית. זה בסך הכל רשימת שאלות! אבל אז הבנתי משהו – לפעמים, הדברים הכי פשוטים הם הכי עוצמתיים. כי מה הופך את הסטרס למשהו כל כך מורכב? זה שאנחנו מתעלמים מהסימנים הקטנים, מהדברים שאנחנו רגילים אליהם, מה"נורמלי" החדש שלנו.
המבחן הזה לא ייתן לכם תשובה חד משמעית של "כן, אתם בסטרס" או "לא, אתם רגועים כמו נזיר זן". זה לא המטרה. המטרה היא לגרום לכם לעצור, לחשוב, ולהקשיב לגוף שלכם.
אז איך עובד המבחן הזה?
במקום שאלות סטנדרטיות כמו "כמה פעמים בשבוע אתם מרגישים לחוצים?", שאלתי את עצמי: מה באמת משפיע על רמת הסטרס שלי ביום יום? ומה אני שומעת מהמטופלים שלי שמסגיר את רמות הסטרס שלהם?
לפני שנתחיל, אני חייבת להגיד משהו: אני לא מומחית לסטרס. כן, קראתי מחקרים (כמו המאמר הזה של ה-APA על סטרס), ואני עובדת עם אנשים שמתמודדים עם זה כל יום. אבל אני גם בן אדם, ואני עושה טעויות. למדתי הרבה מהטעויות שלי, ואני שמחה לחלוק את זה איתכם.
הנה כמה שאלות לבדיקה עצמית:
- האם אתם מתקשים להירדם בלילה, גם כשאתם עייפים?
- האם אתם מוצאים את עצמכם אוכלים מול הטלוויזיה או המחשב, בלי לשים לב מה אתם מכניסים לפה?
- האם אתם מרגישים צורך לבדוק את הטלפון כל כמה דקות, גם כשאין לכם סיבה מיוחדת?
- האם אתם מוצאים את עצמכם מאחרים לפגישות או משימות, למרות שאתם מנסים להיות דייקנים?
- האם אתם מרגישים עצבניים או חסרי סבלנות כלפי אנשים שאתם אוהבים?
- האם אתם שוכחים דברים חשובים, כמו ימי הולדת או פגישות?
אני יודעת, השאלות האלה נשמעות די בסיסיות. אבל תחשבו על זה – כמה פעמים התעלמתם מהסימנים האלה כי "זה פשוט החיים"? כי "כולם עושים את זה"? האמת היא, שהסימנים הקטנים האלה הם כמו נורות אזהרה שמהבהבות – ואנחנו פשוט ממשיכים לנהוג.
הטוויסט המפתיע: איך הנשימה משנה את הכל
עכשיו, אחרי שסיימתם עם השאלות, בטח אתם מצפים שאני אתן לכם רשימה של טכניקות הרפיה או טיפים לניהול זמן. אבל האמת היא, שאני הולכת להציע משהו קצת אחר. משהו שלמדתי מיוגה וממקורות מפתיעים כמו ספרי פילוסופיה עתיקים – כוחה של הנשימה. כן, אני יודעת, זה נשמע קלישאתי. אבל תקשיבו לי רגע.
תחשבו על זה: כשאנחנו בסטרס, הנשימה שלנו הופכת רדודה ומהירה. זה מפעיל את מערכת העצבים הסימפתטית, שאחראית על תגובת "fight or flight". אבל מה קורה כשאנחנו מודעים לנשימה שלנו ומתחילים להאט אותה? אנחנו מעבירים מסר לגוף שאנחנו בטוחים, שאנחנו יכולים להרגע.
אחת הטכניקות שאני אוהבת היא "נשימת קופסה": שאיפה למשך ארבע שניות, עצירת נשימה למשך ארבע שניות, נשיפה למשך ארבע שניות, ועצירה נוספת למשך ארבע שניות. זה נשמע פשוט, נכון? אבל תנסו את זה עכשיו, ותראו איך זה משפיע עליכם.
מה שאני גיליתי, זה שהנשימה היא כמו כפתור "ריסטרט" קטן שאנחנו תמיד נושאים איתנו. זה לא פתרון קסם, אבל זה כלי עוצמתי שיכול לעזור לנו להחזיר לעצמנו את השליטה ברגעים של לחץ. (מחקרים מראים שיש קשר ישיר בין נשימה מודעת להפחתת סטרס וחרדה, ראו מאמר זה מאוניברסיטת הרווארד)
המסע האישי שלי – ואיפה אני עדיין לומדת
אני חייבת להיות כנה איתכם: גם אני נופלת לפעמים למלכודות הסטרס. אני מוצאת את עצמי בודקת את האימייל לפני השינה, או אוכלת מתוך שעמום. אבל עכשיו, כשאני מזהה את הסימנים האלה, אני עוצרת רגע, נושמת, ושואלת את עצמי: מה באמת קורה פה?
אני לא תמיד מצליחה להשתלט על הסטרס, וזה בסדר. החיים הם לא תחרות של רגיעה, אלא מסע של למידה.
אז מה השלב הבא? אני לא יודעת. אולי תתחילו להקדיש כמה דקות ביום לנשימה מודעת. אולי תנסו לזהות את הטריגרים שלכם לסטרס. ואולי, פשוט תהיו קצת יותר נחמדים לעצמכם.
מה שלמדתי זה שההקשבה לגוף היא המפתח. אני מזמינה אתכם לשתף בתובנות שלכם.
