האמת? עד לא מזמן, הבדיקה העצמית שלי בבוקר הסתכמה בבדיקה אם יש לי קפה ואיך השיער שלי נראה. לא משהו מעמיק במיוחד, בלשון המעטה. ואז, באמצע תקופה לחוצה בעבודה, התחלתי להרגיש... לא מחוברת לעצמי. כאילו אני פועלת על אוטומט, בלי לשאול את עצמי מה אני באמת צריכה.
אז התחלתי לחפש משהו אחר. לא עוד רשימת מטלות, אלא משהו שיזכיר לי מי אני, מה חשוב לי, ואיך אני רוצה להרגיש. הבטחתי לעצמי שאמצא משהו שיגרום לי להרגיש טוב יותר. משהו שיעזור לי להתחיל את היום ממקום של עוצמה ולא ממקום של הישרדות.
זה לא היה קל. ניסיתי מדיטציה (נרדמתי), יומן כתיבה (הרגשתי כמו ילדה בכיתה ה'), ואפילו ניסיתי את הטרנד החדש של "אמירת מנטרות מול המראה" (מביך ברמות!). אבל שום דבר לא באמת עבד.
ואז קראתי ציטוט של בודהה שאמר: "הבעיה שלך היא שאתה חושב שיש לך זמן". זה היכה בי כמו פטיש. כמה זמן אני מבזבזת על דברים שלא באמת חשובים? כמה זמן אני מתעלמת מצרכים בסיסיים שלי רק כדי "להספיק"?
התחלתי לבנות לעצמי בדיקה עצמית של הבוקר, אבל לא כעוד מטלה, אלא כרגע של חיבור. לאט לאט, הבדיקה הזו הפכה להיות שגרת טיפוח לנשמה.
אז מה כוללת הבדיקה הזו, אתן שואלות?
קודם כל, היא קצרה. באמת. 5 דקות, גג 10. כי אם זה יותר מזה, אני יודעת שאני לא אתמיד.
אני מתחילה בשאלה פשוטה: "איך אני מרגישה עכשיו?"
לא מה אני חושבת, לא מה אני צריכה לעשות, אלא איך אני מרגישה. עייפה? שמחה? לחוצה? עצובה? אני לא שופטת את עצמי, רק מתבוננת.
אחר כך אני שואלת: "מה הגוף שלי צריך?"
אולי כוס מים גדולה? תנועה קלה? אולי קצת אור שמש? הקשבה לגוף היא קריטית. הוא תמיד יודע מה הוא צריך, אנחנו רק צריכים להקשיב לו.
ואז מגיע החלק המאתגר: "מה אני יכולה לעשות היום כדי לדאוג לעצמי?"
זה יכול להיות משהו קטן כמו לקרוא פרק בספר שאני אוהבת, או משהו גדול יותר כמו לקבוע פגישה עם חברה טובה. העיקר זה לעשות משהו, ולו הקטן ביותר, כדי להזכיר לעצמי שאני חשובה.
עכשיו, אני יודעת מה אתן חושבות: "נו באמת, נעמה, עוד רשימת מטלות?" אבל זה לא העניין. העניין הוא לא ליצור עוד מטלה, אלא ליצור רגע של מודעות. רגע שבו אני עוצרת, נושמת, ומזכירה לעצמי מי אני ומה חשוב לי.
אני חושבת שאחד הדברים הכי חשובים שלמדתי בתהליך הזה, זה שאין "בדיקה עצמית" אחת שמתאימה לכולם. מה שעובד בשבילי, אולי לא יעבוד בשבילכן. והכי חשוב, זה בסדר!
היופי הוא בלהתנסות, לטעות, ולמצוא את מה שעובד בשבילכן.
וזה מוביל אותי לתובנה המפתיעה: הבדיקה העצמית של הבוקר היא לא על מה שאתן צריכות לעשות, אלא על מה שאתן בוחרות לעשות.
זה נותן לי המון כוח.
אבל נעמה, מאיפה את לוקחת את כל הרעיונות האלה?
שאלה מצוינת! אני משלבת הרבה דברים. קודם כל, אני קוראת המון מחקרים על פסיכולוגיה חיובית ורווחה נפשית. למשל, המחקרים של פרופ' טל בן שחר על אושר מלמדים אותי המון. (בן-שחר, ט. (2007). אושר אפשרי: ללמוד איך להיות מאושרים יותר. מודן.)
אבל אני גם מקשיבה לאנשים סביבי. לחברות שלי, למשפחה שלי, אפילו לאנשים שאני פוגשת ברחוב. לכל אחד יש סיפור, ולכל סיפור יש משהו ללמד אותנו.
וגם, אני לא מתביישת להודות, אני גם אוהבת לקרוא אסטרולוגיה. אני יודעת, זה נשמע קצת מוזר, אבל אני חושבת שאסטרולוגיה יכולה להיות כלי נהדר להבנה עצמית. היא יכולה לעזור לנו להבין את החוזקות והחולשות שלנו, ואת הדפוסים שלנו. (למרות שברור שאני לוקחת את זה בערבון מוגבל!)
רגע, אז מה עושים בימים קשים?
היו ימים שפשוט לא רציתי לקום מהמיטה, שלא לדבר על לעשות בדיקה עצמית. בימים האלה, אני מרשה לעצמי לדלג. כן, שמעתן נכון. לדלג!
כי לפעמים, הדבר הכי טוב שאני יכולה לעשות בשביל עצמי זה פשוט לנוח. לתת לעצמי זמן להתאושש. ולא להרגיש אשמה על זה.
אבל אני תמיד חוזרת לבדיקה העצמית. כי אני יודעת שהיא עוזרת לי. היא מזכירה לי שאני חשובה, שאני ראויה, שאני מסוגלת.
אז מה אתן אומרות? מוכנות לנסות?
תזכרו, זה לא מרוץ. זה מסע. ואין דרך אחת נכונה לעשות אותו. פשוט תתחילו, תנסו, תטעו, ותלמדו. ותהיו סבלניות לעצמכן.
אני אשמח לשמוע איך זה עובד בשבילכן. מה אתן עושות בבדיקה העצמית של הבוקר? מה עובד, ומה לא? שתפו אותי בתגובות!
