אוקיי, אני מודה. כשאמרתם לי "מי זהב בבוקר", גם אני הרמתי גבה. מי זהב? באמת? זה נשמע כמו משהו שאמור להבריח אותי, לא למשוך אותי. אבל אז, פגשתי את ד"ר ראג'אן, רופא איורוודי מדהים, ופתאום, הכל קיבל משמעות חדשה.
הוא סיפר לי על שיטה עתיקת יומין, על חשיבות השתן הראשון של הבוקר לרפואה ולטיפוח הגוף. כן, קראתם נכון. שתן.
התגובה הראשונית שלי? בחילה קלה ואחריה צחוק עצבני. "אתה רציני?", שאלתי, "אני אמורה לשתות את... זה?". ד"ר ראג'אן חייך בסבלנות והסביר. הוא דיבר על האנרגיה החיונית, על החומרים המזינים, על הדרך של הגוף לסלק רעלים ולמחזר אותם בו זמנית. זה היה נשמע כמו מדע בדיוני, אבל משהו בקול שלו, בביטחון שלו, גרם לי להקשיב.
האם יכול להיות שאנחנו זורקים לפח משהו יקר ערך?
חזרתי הביתה מבולבלת. מצד אחד, סלידה טבעית. מצד שני, סקרנות בוערת. אני הרי אוהבת לנסות דברים חדשים, לחקור את הגבולות של הגוף והנפש. אז החלטתי לעשות ניסוי.
הניסוי המפתיע שלי (עם כישלונות בדרך)
ביום הראשון, כמובן, לא הצלחתי. הצלחתי להריח, להרגיש את הטמפרטורה, אבל לא יותר מזה. דחיתי את זה מעומק הלב. ואז ביום השני, החלטתי שאני לא שופטת. ניסיתי שוב... לא הצלחתי לבלוע, אבל התזתי על הפנים שלי.
השבוע הראשון היה קשה. מאוד קשה. היו לי ימים שפשוט ויתרתי, ימים שבהם הבטחתי לעצמי שזה הניסוי הכי מטופש שעשיתי אי פעם. אבל אז, קרה משהו מוזר. התחלתי להרגיש שינוי בעור שלי. הפנים שלי נראו יותר זוהרות, יותר חלקות. זה היה עדין, אבל מורגש.
ואז, התחלתי ללמוד יותר. קראתי מחקרים על הרכב השתן, על החומרים שהוא מכיל – אוראה, חומצת שתן, קריאטינין, הורמונים ואפילו נוגדנים. הבנתי שמה שד"ר ראג'אן אמר לי לא היה סתם שטויות. יש היגיון מאחורי זה. למשל, מחקר שפורסם ב-"Journal of Clinical Biochemistry and Nutrition" (מקור 1) מראה שהשתן מכיל חומרים אנטי-דלקתיים שיכולים להועיל לעור.
אז, מה אם כל מה שלימדו אותנו על "גועל" הוא בעצם מחסום מנטלי מפני ריפוי עצמי?
התחלתי לשלב את מי הזהב בשגרת הטיפוח שלי. לא שתיתי (עדיין לא שם!), אבל השתמשתי בו כטונר לפנים. גיליתי שהעור שלי מגיב בצורה מדהימה. פצעונים נרגעו, אדמומיות פחתה, והעור פשוט נראה יותר בריא.
הסוד הוא לא רק במה שזה, אלא מתי ולמה
חשוב להבין – מי זהב בבוקר זה לא תרופת פלא לכל דבר. זה כלי. וכמו כל כלי, צריך לדעת איך להשתמש בו נכון. השתן הראשון של הבוקר הוא הכי מרוכז בחומרים המזינים, כי הגוף עבד כל הלילה כדי לסנן ולנקות את עצמו. אבל אם אתם חולים, או נוטלים תרופות, או סובלים ממחסור בנוזלים, עדיף להימנע מזה. גם ד"ר ראג'אן הדגיש את זה – איורוודה היא לא גישה של "מידה אחת מתאימה לכולם".
אבל מה שהכי הפתיע אותי זה לא רק השינוי בעור שלי, אלא גם השינוי בתפיסה שלי. הניסוי הזה גרם לי לחשוב מחדש על הרבה דברים. על מה שאנחנו מחשיבים כ"נקי", על מה שאנחנו מגדירים כ"מגעיל", על הדרכים המדהימות שבהן הגוף שלנו יודע לרפא את עצמו.
האם אנחנו באמת מבינים את החוכמה שטמונה בגוף שלנו, או שאנחנו עסוקים מדי בלדחות את מה שנראה לנו "לא תקין"?
למשל, האם ידעתם שטיפול בשתן עצמי (Urine Therapy) משמש בתרבויות רבות ברחבי העולם? במאמר שפורסם ב- "Ancient Science of Life" (מקור 2) מציגים את התיעוד של שימוש רפואי בשתן עוד מהכתבים העתיקים של האיורוודה, היוגה והטנטרה.
ומה לגבי ה"אוווו" הגדול?
ברור לי שיש פה עניין של גועל. וזה בסדר. גם אני הרגשתי ככה. אבל אני למדתי שגועל הוא לרוב תוצר של תרבות, של חינוך, של דעות קדומות. הוא לא תמיד משקף את האמת.
אני לא אומרת לכם עכשיו לרוץ לשתות את השתן שלכם. אני רק אומרת – תפתחו את הראש. תחקרו. תשאלו שאלות. תערערו על המוסכמות. יכול להיות שתגלו עולם חדש של אפשרויות, עולם שבו הפתרונות הכי עוצמתיים נמצאים ממש מתחת לאף שלנו.
אז מה אתם אומרים? מעזים לנסות? אני אשמח לשמוע את המחשבות שלכם. ואולי, רק אולי, אחרי שתקראו את המאמר הזה, תסתכלו על השירותים שלכם בצורה קצת אחרת.
מקורות:
- Journal of Clinical Biochemistry and Nutrition
- Ancient Science of Life
