אוקיי, בואו נתחיל מההתחלה. הייתי שונאת מים. כן, שונאת. תמיד העדפתי מיץ, קולה, כל דבר אחר מלבד הדבר הזה שאמורים לשתות ממנו 8 כוסות ביום. 8 כוסות! רק המחשבה על זה גרמה לי לרצות לברוח. אבל ידעתי שאני צריכה לשתות יותר מים. כולם אמרו לי. הרופאה, הדיאטנית, אפילו סבתא שלי (והיא בדרך כלל ממליצה רק על תה עם נענע).
הרגשתי אשמה. כאילו אני נכשלת במשימה הכי בסיסית של להיות בן אדם.
אז התחלתי לנסות. הורדתי אפליקציה, קניתי בקבוק מים מעוצב, הבטחתי לעצמי כל יום מחדש. אבל זה תמיד נגמר באותה צורה: אחרי כמה כוסות מים בכוח, הייתי מוותרת ומחפשת משהו "טעים".
ואז, יום אחד, קרה משהו מוזר.
קראתי מחקר על… צמחים. כן, צמחים. מסתבר, שגם הם לא אוהבים לשתות מים בכוח. הם מעדיפים לקבל מים לאט לאט, בסביבה נוחה ונעימה. ואז הבנתי: אולי גם אני צמח? אולי אני מנסה להשקות את עצמי כמו שמכבים שריפה, במקום להזין אותי בעדינות?
וזה שינה הכל.
הפסקתי להילחם והתחלתי להתבונן. התחלתי לשים לב מתי אני באמת צמאה, מה גורם לי לרצות לשתות יותר, מה מפריע לי.
אז, מה למדתי בדרך הקצת משוגעת הזאת?
1. הטמפרטורה משנה הכל:
אני יודעת שזה נשמע טריוויאלי, אבל מים קרים מדי עושים לי רע. כאילו הם מצננים אותי מבפנים וגורמים לי לרצות משהו חם ומנחם. מים פושרים או בטמפרטורת החדר – הרבה יותר קל לי לשתות אותם. זה אולי קשור לתחושה שלי של "חוסר" כשהמים קרים. כמו שאומרת ד"ר טמפל גרנדין, מומחית לאוטיזם וחוקרת התנהגות בעלי חיים: "אנחנו צריכים להתאים את הסביבה לצרכים שלנו, ולא להפך." (מקור: "Thinking in Pictures" Temple Grandin).
2. הטעם הוא משחק רציני:
הבנתי שאני לא אוהבת מים "ריקים". הם משעממים אותי. אז התחלתי להוסיף להם דברים: לימון, מלפפון, נענע, ג'ינג'ר. ניסיתי גם פירות יער קפואים. זה הפך את השתייה לחוויה, למשהו שאני מצפה לו, במקום למטלה מעיקה. כמו שאומרים ב"מכון וויצמן למדע": "החושים שלנו משפיעים על הדרך בה אנו תופסים את העולם. שינוי קטן בטעם או בריח יכול להשפיע באופן משמעותי על ההתנהגות שלנו" (מקור: אתר מכון ויצמן למדע).
3. הבקבוק עושה את ההבדל:
הבקבוק המעוצב שקניתי בהתחלה? טעות. הוא היה גדול מדי, כבד מדי ומלא מדי בפוזה. הבנתי שאני צריכה משהו פרקטי, משהו שאני באמת אוהבת להחזיק ביד. בסוף מצאתי בקבוק קטן, קל משקל, עם פיה נוחה. ופתאום, שתייה הפכה להיות יותר נגישה.
שתייה צריכה להיות קלה, לא משימה.
4. לא צריך 8 כוסות:
אני יודעת, אני יודעת, אמרו לי שצריך 8 כוסות. אבל האמת היא? שזה ממש לא נכון לכולם. הגוף שלנו חכם, הוא יודע מתי הוא צריך מים. חשוב להקשיב לו. לפעמים אני צריכה 5 כוסות, לפעמים 10. העיקר זה לשתות כשצמאים, ולא לפי שעון מעורר. זה אולי נשמע אנרכיסטי, אבל זה עובד בשבילי. אני חושבת שהרעיון של "8 כוסות ביום" הוא כמו הדיאטות הטרנדיות: זה נשמע טוב בתאוריה, אבל לא מתאים לכולם. חשוב למצוא את מה שעובד בשבילך.
5. מים הם לא רק מים:
בסוף, הבנתי שהמים הם לא רק נוזל. הם חלק ממני, חלק מהבריאות שלי, חלק מהחיים שלי. כשאני שותה מים, אני מרגישה שאני מטפלת בעצמי, שאני עושה משהו טוב בשביל הגוף שלי. זה כבר לא מאבק, זה אקט של אהבה עצמית.
מים הם אהבה עצמית נוזלית.
ומה עכשיו? אני עדיין לא "מכורה" למים, אבל אני כבר לא שונאת אותם. למדתי לאהוב אותם, בדרך שלי, בקצב שלי. וזה, בעיניי, ניצחון גדול.
אבל האם זה מספיק? האם אני באמת שותה מספיק מים? אני עדיין לא בטוחה. אולי אמשיך לחקור, לנסות דברים חדשים. ואולי, בסוף, אגלה עוד דברים מפתיעים על עצמי ועל הקשר שלי עם הדבר הזה שאנחנו קוראים לו "מים".
ואת? מה הקשר שלך עם מים? אשמח לשמוע!
