וואו, תקשיבו לזה. אני חייבת לשתף אתכם במשהו שהפיל אותי מהכיסא, משהו שקשור לשינה, רעב, ואיך כל זה קשור אחד לשני בצורה מטורפת. תמיד שמענו ששינה חשובה, אבל אף פעם לא הבנתי כמה היא חשובה, במיוחד כשזה מגיע לאכילה שלנו.
אז הנה הסיפור: תמיד הייתי מאלה שנלחמות בדיאטות, סופרות קלוריות, ובסוף - מתנפלות על המקרר בלילה. תסכול? עצבים? ישר למתוק. הרגשתי חסרת שליטה, כאילו הגוף שלי בגד בי. חשבתי שאני חלשה אופי, שאין לי משמעת עצמית. אבל אז, נתקלתי במחקר אחד (ואחריו עוד כמה, כן?) ששינה לי את כל התמונה.
המחקר דיבר על שני הורמונים מרכזיים: גרלין ולפטין. גרלין הוא "הורמון הרעב" - הוא מאותת למוח שלנו שאנחנו רעבים. לפטין הוא "הורמון השובע" - הוא אומר למוח, "היי, מספיק, אנחנו מלאים!". עכשיו, מה הקטע? כשלא ישנים מספיק, רמות הגרלין עולות (רוצים עוד), ורמות הלפטין יורדות (לא מרגישים שבעים). בום. פתאום הכל התחבר לי.
אבל רגע, זה לא רק המדע. הנה הקטע האישי שלי: זוכרים את התקופות האלה בחיים שאנחנו ישנים ממש מעט? סיימתי תואר, עבדתי בשתי עבודות, וניסיתי לשמור על חיי חברה (כי חייבים לתקתק הכל, נכון?). ישנתי אולי 5 שעות בלילה, אם בכלל. ואז, כמו שעון, הייתי מתעוררת באמצע הלילה, תוקפת את המקרר כמו טורפת. חשבתי שאני פשוט "חובבת לילה", אבל זה היה הרבה יותר מזה.
אז מה עושים? ברור, הכי קל להגיד "לישון יותר", אבל בואו נהיה אמיתיות, זה לא תמיד אפשרי. אבל הנה כמה דברים שאני ניסיתי, וחלקם עזרו ממש:
- סדר יום שינה: ניסיתי ללכת לישון ולקום בערך באותה שעה, גם בסופי שבוע. זה היה קשה בהתחלה, אבל הגוף שלי התחיל להתרגל.
- הפסקתי עם המסכים לפני השינה: הטלפון, הטלוויזיה, הכל החוצה לפחות שעה לפני שאני הולכת לישון. קראתי ספר, עשיתי מדיטציה קצרה, משהו שירגיע אותי.
- מזון: מה אוכלים לפני השינה? גיליתי שפחמימות לפני השינה יכולות להפריע.
- לשים לב לאיך שאני מרגישה: ברגע שהבנתי את הקשר בין שינה לרעב, התחלתי לשים לב יותר לסימנים של הגוף שלי. האם אני באמת רעבה, או שאני סתם עייפה ומשועממת?
וזה לא עבד תמיד. היו לילות שהתעוררתי והתנפלתי על קופסת גלידה, אל תטעו. אבל ככל שהקפדתי יותר על השינה, ככה היה לי יותר קל לשלוט ברעב. זה כמו קסם, אבל זה קסם שמושתת על מדע.
אבל רגע, הנה התובנה המפתיעה: זה לא רק על לאכול פחות או יותר. זה גם על איך שאנחנו מרגישים עם עצמנו. כשלא ישנים מספיק, הכל מרגיש יותר קשה, יותר מעייף, יותר מתסכל. ואז, קל מאוד ליפול לדפוסי אכילה לא בריאים כדרך "לנחם" את עצמנו.
אני חושבת שהדבר הכי חשוב שלמדתי הוא להיות יותר חומלת כלפי עצמי. לא להלקות את עצמי על כל נפילה, אלא להבין שיש לי גוף מורכב עם צרכים משלו. ולפעמים, הצרכים האלה כוללים שינה טובה.
אז מה עכשיו? אני עדיין לומדת, עדיין מתמודדת עם אתגרים, אבל לפחות עכשיו אני יודעת שיש קשר חזק בין השינה שלי לבין האכילה שלי. ואני מקווה שגם אתם תתחילו לשים לב לקשר הזה, ולתת לגוף שלכם את מה שהוא באמת צריך. אולי נצליח לשבור את מעגל ה"דיאטה-התנפלות" הזה אחת ולתמיד?
מה דעתכן? יש לכן טיפים משלכן להתמודדות עם רעב לילי? אשמח לשמוע!
