אף פעם לא חשבתי שאכתוב על עיניים. אני, נעמה, זאת שאפילו משקפי שמש שוכחת בבית. אבל אז, קרה משהו מוזר. משהו שגרם לי להסתכל על העולם – ועל הראייה שלי – בצורה אחרת לגמרי.
הכל התחיל בתחושת עייפות מוזרה בעיניים. אתם מכירים את זה, נכון? אחרי יום שלם מול המחשב, מרגישים כאילו חול זרוק לתוך העיניים, הראייה מטושטשת קצת. חשבתי שזה סתם עייפות. טעיתי.
ביקור אצל רופא העיניים גילה יובש כרוני. "טיפות, נעמה, טיפות כל היום," הוא אמר בחוסר אכפתיות מעצבן. ניסיתי. באמת שניסיתי. אבל זה הרגיש כמו לטפל בסימפטום, לא בבעיה עצמה.
הייתי מיואשת. התחלתי לחקור. שעות של גלישה באינטרנט, קריאת מחקרים (כן, אני יודעת, קצת היפוכונדרי), ניסיתי להבין מה קורה לעיניים שלי. ושם, בין ים של מידע, מצאתי אותו: צמח ישראלי עתיק יומין, שמשום מה, כמעט אף אחד לא מדבר עליו בהקשר של בריאות עיניים.
קוראים לו חרחבינה (Euphrasia officinalis). מוזר, נכון? גם אני חשבתי.
אבל משהו משך אותי. אולי השם המוזר, אולי העובדה שהוא גדל כאן, בארץ שלנו. אולי פשוט הייתי נואשת לנסות משהו אחר.
רגע של גילוי: זה היה הרגע שהבנתי שלא מספיק לסמוך רק על מה שמכירים או מה שאומרים לך. לפעמים, התשובות נמצאות במקומות הכי לא צפויים.
התחלתי לחפש מידע יותר מעמיק. נתקלתי במאמרים (כמו זה של PubMed Central: https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC7586541/) שמדברים על התכונות האנטי-דלקתיות שלו, במיוחד בהקשר של דלקות עיניים. אבל עדיין, הכל היה נראה לי קצת... מוזר.
החלטתי לנסות. קניתי תמצית חרחבינה מחנות טבע מקומית. קצת מים, כמה טיפות, ושטיפה עדינה של העיניים.
האמת? ביום הראשון לא הרגשתי כלום. די התאכזבתי. "עוד שטות," חשבתי לעצמי.
אבל המשכתי. עקשנית שכמוני.
ואז, אחרי שבוע, שמתי לב למשהו. פחות טיפות עיניים. פחות גירוד. פחות עייפות.
זה היה הדרגתי, עדין, אבל מורגש.
זו לא הייתה תרופת קסם. אני לא אגיד לכם שהכל נעלם בן לילה. אבל הייתה הקלה משמעותית. והיא נשארה.
אבל רגע, לפני שאתם רצים לקנות חרחבינה, חשוב לי להגיד משהו. אני לא רופאה. אני לא מומחית. אני רק מישהי שניסתה משהו שעבד עבורה.
וזה מעלה שאלה חשובה: האם אנחנו באמת מקשיבים לגוף שלנו? האם אנחנו נותנים צ'אנס לפתרונות טבעיים, גם אם הם לא מוכרים?
פסקת התנסות: אני זוכרת שכשסיפרתי לחברה טובה על החרחבינה, היא צחקה. "נו באמת, נעמה, את רצינית? צמח? בשביל העיניים?" זה גרם לי לפקפק בעצמי. אבל אז נזכרתי בתחושה הנוראית של היובש בעיניים, ובהקלה שמצאתי. וזה היה שווה הכל.
אז מה למדתי מכל הסיפור הזה?
- אל תפחדו לחקור: לפעמים, התשובות נמצאות מעבר למה שמקובל.
- הקשיבו לגוף שלכם: הוא יודע הכי טוב מה הוא צריך.
- תהיו סקפטיים, אבל גם פתוחים: לא כל מה שמבטיחים עובד, אבל לפעמים יש הפתעות טובות.
- תחפשו מקורות מידע מגוונים: אל תסתפקו במה שהרופא אמר או מה שראיתם בפרסומת. חפשו מחקרים, קראו חוויות של אנשים אחרים, תשאלו שאלות.
אגב, כשחקרתי יותר, גיליתי שחרחבינה משמשת ברפואה המסורתית לטיפול בדלקות עיניים כבר מאות שנים. איך זה יכול להיות שאף אחד לא סיפר לי על זה קודם?
ואחרי שחקרתי לעומק גיליתי שיש מחקרים שמראים שהיא גם יכולה לעזור להפחית דלקות בעפעפיים ולשפר את זרימת הדמעות, אבל... (תמיד יש אבל, נכון?) המחקרים האלה עדיין קטנים ולא חד משמעיים. וזה בסדר. זה חלק מהמסע.
רגע של כנות: אני מודה, לא ניסיתי לבדוק את רמות הדלקת בעיניים לפני ואחרי השימוש בחרחבינה באופן מדעי. לא עשיתי ניסוי מבוקר. כל מה שאני יכולה להגיד זה שאני מרגישה יותר טוב. וזה מספיק לי. בינתיים.
אז מה הלאה? אני ממשיכה להשתמש בחרחבינה, להקשיב לגוף שלי, ולחקור. אולי אפילו אנסה לגדל את הצמח הזה בעצמי.
אבל יותר חשוב, אני מקווה שהסיפור הזה יעורר בכם קצת סקרנות. קצת רצון לחקור. קצת אמונה בכוח של הטבע.
מה אתכם? האם אי פעם ניסיתם פתרון טבעי לבעיה בריאותית שהפתיע אתכם? אשמח לשמוע את הסיפורים שלכם. אולי יחד נמצא עוד פתרונות מוזרים, אבל יעילים, שמסתתרים ממש מתחת לאף שלנו.
